פס"ד בתביעה שהוכתרה בכותרת "פסק דין הצהרתי ופיצוי

לפני תביעה שהוכתרה בכותרת "פסק דין הצהרתי ופיצוי".

הצדדים:

1. התובע הוא אביהן של הנתבעות. רעייתו של התובע, אמן של הנתבעות, הלכה לבית עולמה (להלן-האם).

עיקר טענות התובע:

2. התובע עבד כ-XXX והוא זכאי לפנסיה תקציבית. הנתבעות, בנותיו, אינן זכאיות לקבלת הפנסיה, נוכח תנאי הפנסיה. להבנתו על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) תש"ל-1970 משעה שנפטרה אמן של הנתבעות הכספים נתונים לו. הכסף מעולם לא היה שייך לאם ולכן לא יכולה הייתה המנוחה להעבירו לנתבעות "...נוכח שהכספים לא היו מנת חלקם של הצדדים עד פרישת התובע לפנסיה."

            התובע מפנה בתביעה להתחשבנות בינו לבין האם המנוחה ומאשר ש"סוכם כי המנוחה תהא זכאית למחצית בפנסיה ובפיצויים של התובע ממקום עבודתו במשך 12.5 שנים."

            כאמור פרט התובע סכומי כסף שאותם שילם, כביכול, לאם ועל פי חשבונו נותרה האם חייבת לו סך של 1,977 ₪.

            מעבר לתיאורים משפחתיים של הקשר בין הבנות לאב עתר התובע בסופו של יום לכך שבית המשפט יורה "...כי האב אינו חב כספים לבנות/ו/או כי הבנות חייבות כספים לאב כמפורט לעיל, כמו כן מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על ביטול העיקולים שהטילו הבנות על זכויות האב. יש להשית הוצאות התובע ושכ"ט עו"ד על הבנות.

כמו כן, בית המשפט הנכבד מתבקש להשית הוצאות לדוגמא על הבנות, נוכח עוגמת הנפש והעוול שגרמו וגורמות לאב במשך שנים רבות עם עיקולים על כספי האב."