פס"ד בתביעה לפסק דין הצהרתי שהדירה אינה כלולה בעיזבון המנוח

בפני תביעה אשר מהותה הוגדר על ידי התובעת כתביעה "הצהרתית" ובה התבקש מתן פסק דין בו יוצהר שהדירה מושא המחלוקת אינה כלולה בעיזבון המנוח, וכפועל יוצא על בטלות רישום הנתבעת כבעלת זכויות בדירה.

בפירוט הסעדים בסוף כתב התביעה, הוסיפה התובעת ועתרה להורות על מתן חשבונות מהנתבעת אודות כלל נכסי המנוח שהצטברו ליום 04.04.2000, מכוח הסכם הגירושין בין התובעת למנוח.

כפי שיפורט להלן, מדובר בתביעה שברובה אינה מגלה עילת תביעה כלל, כוללת טענות ביחס לזכויות מהסכם גירושין לפני למעלה מ- 20 שנים, מהווה ניסיון למקצה שיפורים על בסיס טענות שכבר נדונו ונדחו בעבר על ידי בית המשפט, ואין אלא להסיק שלא היה כל מקום להגשת ההליך מלכתחילה.

דומה כי התובעת מסרבת "להרפות מן הסכסוך" על אף חלוף השנים, ועל אף העובדה שהמחלוקות בינה לבין הנתבעת בנוגע לזכויות הדירה שבמוקד המחלוקת כבר נדונו והוכרעו, אולם התובעת ממשיכה לתור אחר טענות שיהוו בסיס למימוש זכויותיה לשיטתה.

רקע והשתלשלות האירועים הצריכים לעניין

התובעת היא גרושתו של המנוח ב' כ' ז"ל, שנפטר ביום XX.12.2009, והנתבעת היא אחותו של המנוח ויורשתו היחידה על פי צוואתו מיום 23.10.2007, שקוימה ביום 17.11.16.

על שם המנוח והתובעת הייתה רשומה דירה ברחוב xxxx ב xxxx (להלן: "הדירה" או "הדירה בxxxx"), בחלקים שווים.

התובעת והמנוח התגרשו בשנת 2001, וחתמו על הסכם גירושין מיום 15.07.2001 שאושר ביום 06.09.2001 בבית המשפט לענייני משפחה ב xxxx(נספח א' לכתב התביעה- להלן: "הסכם הגירושין").

בהסכם הגירושין הוסכם בין היתר, על מכירת הדירה המשותפת למרבה במחיר וחלוקת התמורה בחלקים שווים בין התובעת לבין המנוח, כאשר ניתנה לתובעת זכות סירוב ראשונה לרכישת חלקו של המנוח בדירה, על ידי עריכת איזון בכל הנוגע לכספי המנוח ושמחציתם שייכת לה (סעיף 4 להסכם).