פס"ד בתביעה לפיצוי נזקי גוף בגין תאונת דרכים

1. זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). התובעת ילידת x/x/1995, טענה בתביעתה, כי בתאריך 07/04/2008 (בהיותה בת כ-13), נפגעה בגופה עת שנסעה יחד עם אחותה, גב' xx xx, בת ה-16 באותם ימים, באוטובוס שהיה נהוג על ידי הנתבע מס' 1, בבעלות הנתבעת 3, ומבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת 2.

2. הגנה הוגשה מטעם נתבעת 2 בלבד (להלן: "הנתבעת"), אשר התכחשה לחבות ולכיסוי הביטוחי. לא הוגשה הגנה מטעם הנתבעים 1 ו-3.

3. כל שטענה התובעת בתביעתה באשר לתיאור נסיבות התאונה הוא: "ביום 07/04/2008 בשעה 21:30 או בסמוך לכך, באזור ראש העין, נפגעה התובעת בתאונת דרכים כנוסעת באוטובוס..." (ר' סעיף 5 לכתב התביעה).

               כאמור, הנתבעת התכחשה בהגנתה לאירוע התאונה, וטענה לחילופין, כי אין קשר סיבתי בין הנטען בסעיף 5 לכתב התביעה לתאונה המוכחשת. הנתבעת לא הציגה גרסה כלשהי באשר לנסיבות.

4. כבר ייאמר, אמנם כתב התביעה נעדר פירוט באשר לנסיבות התאונה. עם זאת, צורף לכתב התביעה, בהמשך לסעיף 5, מסמך שסומן כנספח א', הלא הוא עותק מהודעת התובעת במשטרה, אודות אותה תאונה, ובו ניתן למצוא פירוט של נסיבות התאונה.

               עוד ייאמר, כי מלבד ההכחשה הכללית של הנתבעת באשר לנסיבות התאונה, עלתה במהלך סיכומיה הטענה, כי בכל מקרה מדובר בתאונה מכוונת שמוחרגת מגדרות המונח "תאונת דרכים" על פי חוק הפלת"ד.

5. לבקשת התובעת, מונה על-ידי בית-המשפט מומחה אורטופד, ד"ר וידאל ברצלון (להלן: "המומחה"), אשר קבע בחוות-דעתו, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, בשיעור 20%.

נסיבות התאונה כפי שהוכחו בפניי:  

6. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה ואחותה xx. מטעם הנתבעים לא הובאו עדויות כלשהן.

עוד יצוין, כי מעדויותיהן של התובעת ואחותה xx עולה, כי מלבדן ומלבד הנהג נסעה באוטובוס באותה עת רק נוסעת אחת נוספת. 

בתצהיר עדותה הראשית פירטה התובעת נסיבות התאונה כדלקמן: בתאריך התאונה עת שנסעה יחד עם אחותה בקו 17 מתחנת נווה אפק לביתה ובהגיעה לתחנה הייעודה לחצו (היא ואחותה) על הפעמון, אות לנהג לעצור בתחנה הקרובה, אלא שהאוטובוס המשיך בנסיעתו ומשחלף על פני התחנה ולא עצר, היא ואחותה צעקו לעבר הנהג שיעצור את האוטובוס, אך הנהג השיב שהוא שאל אם מישהו מבקש לרדת בתחנה והן לא ענו, ואמר כי הוא יוריד אותן בתחנה הבאה. מכיוון שהתחנה הבאה הייתה רחוקה ביקשו התובעת ואחותה שהנהג יעצור על מנת להוריד אותן, ובשלב זה הנהג הסיט את האוטובוס לעבר המדרכה לצד ימין, עלה על המדרכה ובלם בפתאומיות ובפראות, כתיאורה. כתוצאה מהבלימה הפתאומית והחזקה, ומאחר והתובעת החזיקה אותה עת במעקה האוטובוס העילי ביד שמאל, סבלה מחבלה בכתף שמאל מלווה בתחושת ניתוק, והרגישה, כפי שתיארה, שהכתף יוצאת ממש ממקומה. (להלן: "התאונה").

בכך לא תם, ובעוד האוטובוס עומד על המדרכה והתובעת כואבת כאבים עזים בכתף שמאל, קם הנהג מכסאו, התחיל לצעוק לעבר התובעת ואחותה ואף דחף את התובעת, וכתוצאה מהדחיפה איבדה שיווי משקלה ונהדפה לאחור תוך שהיא מקבלת מכה נוספת בכתף שמאל, שהייתה קלה יחסית לחבלה הראשונה (להלן: "התקיפה").