פס"ד בתביעה לפיצוי בגין נזקים נפשיים כתוצאה מתאונת דרכים

1. XXX XXX ז"ל נהרג בתאונת דרכים שאירעה ביום XXXXX בהיותו בן XX.
2. התביעה הוגשה על ידי עזבון המנוח, הוריו ואחיו.
3. תביעת העיזבון סולקה בפשרה. תביעת התובע 5 הופסקה (החלטה מיום 17.10.17). פסק דין זה נוגע לתביעת התובעים 2-4 בגין הנזקים הנפשיים אשר נגרמו להם בעקבות התאונה בהתאם להלכת אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון המנוח דהאן, פ"ד מד(3) 397 (1990)).
4. על פי הלכת אלסוחה על ארבעה תנאים להתקיים על מנת שתקום זכות לפיצוי בגין נזק נפשי שנגרם לניזוק משני: זהות התובע; התרשמות ישירה מהאירוע המזיק; מידת הקרבה במקום ובזמן לאירוע המזיק ופגיעה נפשית חמורה.
5. אין מחלוקת על כך שהתובעים 2 ו- 3 עומדים בשלושת התנאים הראשונים.
6. ד"ר גרופר אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה קבע לתובעים 2 ו- 3 נכות בגובה 15%. לטענת הנתבעים הנכות שנקבעה לא אוששה בראיות קבילות ולא מספיקה כדי להעניק פיצוי.
7. לתובעת 4 קבע ד"ר גרופר נכות בגובה 5%. בעניין תובעת זו קיימת מחלוקת לגבי התנאים הדורשים התרשמות ישירה מהאירוע וקרבה במקום ובזמן בנוסף למחלוקת לגבי גובה הנכות.
8. מטעם התובעים העידו XXX XXX – אחיו של התובע; XXXXX XXXXX מפקדו הישיר של התובע עד שנת XXXX; XXXX XXXX העובד עם התובע XXXXXX; XXXXX XX XXXXX – המנהלת הישירה של התובעת; XXXX XXXX XXXXX – אחותה של התובעת והתובעים 2 ו- 3 בעצמם.
9. מטעם הנתבעים לא הוזמנו עדים.

גובה הנכות המזכה

10. בהלכת אלסוחה נקבע לעניין גובה הנכות כי:

"מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה לי כי ישנם טעמים כבדי-משקל לצמצום הנזקים בני הפיצוי לתגובות נפשיות מהותיות (במובחן מתגובות אנושיות שליליות אשר מי שחש אותן מסוגל להתמודד ולהתגבר עליהן בכוחות עצמו), למשל, מחלת נפש כפשוטה (פסיכוזיס) ומקרים ברורים וקשים, ואף משמעותיים מבחינת משכם, של פגיעות נפשיות רציניות (נוירוזיס), גם אם אינן עולות כדי מחלת נפש. שאלה זו תחזור בוודאי ותתברר בבתי המשפט מעניין לעניין, בשים לב לנסיבותיו ולעדויות מומחים רפואיים אשר יובאו לעניין זה. אולם ברור, כי מקרים שאינם בגדר פסיכוזיס מוכרת יכולים לשמש יסוד לתביעה רק במקרים ברורים וקשים"

11. בעניין דריז (ע"א 2935/98 דריז נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (31.8.99)) נסקרה הפסיקה עד לאותו מועד ונכתב כי "נכות נמוכה - בדרך כלל בין 5% ל15%- שהשפעתה על חיי יום יום על כושר העבודה ועל אפשרויות התפקוד אינה רבה במיוחד, לא נמצאו עונים על הקריטריון הדורש פגיעה נפשית קשה וחמורה". בית המשפט הכיר בנכות בגובה 20% שנקבעה לנפגעת באותו מקרה כעונה על התנאי הרביעי.

בפסיקה מאוחרת יותר נקבע כי נכות בגובה 15% היא גבולית ככל שעסקינן ביישום התנאי הרביעי (ע"א (מחוזי ת"א-יפו) 60841-10-13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה פלונית ז"ל (13.12.15)). באותו מקרה לא התערבה ערכאת הערעור בקביעת הערכאה המבררת לפיה התובע עומד בתנאי הלכת אלסוחה אף שנקבעה לו נכות רפואית בגובה 15% כנפגע משני, וזאת בהתחשב במכלול הנסיבות.

בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה (רע"א 217/16 עזבון המנוחה פלונית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (14.2.16)).