פס"ד בתביעה לפיצוי בגין נזק גוף בעקבות נשיכה של כלב

1.בתביעה שלפניי עותר התובע לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו, לטענתו, בעקבות נשיכה של כלב הנמצא בבעלות הנתבעים.

2.לטענת התובע, יליד X.6.2000, ביום 2.4.2014, בהיותו כבן 14 שנים, תלמיד כיתה ח', כאשר היה בדרכו מבית הספר לביתו, ברח' X במעלה אדומים, זינק עליו לפתע כלבם של הנתבעים, שכניו לרחוב, אשר הסתובב ללא השגחה, תקף אותו ונשך אותו, והוא נפגע בעיקר מנשיכה עמוקה באמת ידו הימנית. התובע טוען כי לאחר מכן ובעקבות האמור הוא פונה באמבולנס לבית החולים הדסה הר הצופים, שם בוצעה תפירה של הפצע, והוא הונחה לקבל שיקום רפואי. התובע טען לנכות צמיתה שנגרמה לו כתוצאה מהאירוע האמור.

3.הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי ככל שהתובע הותקף על ידי כלב, טענה המוכחשת על ידם, הוא הותקף על ידי כלב שאינו שלהם. בנוסף חלקו הנתבעים על שיעור הנזק לו טען התובע.

כן הגישו הנתבעים תביעה שכנגד נגד התובע, בה טענו כי התובע הגיש נגדם תלונה שקרית במשטרה ולווטרינר העירוני, תוך ביצוע עוולות נגדם, בין היתר עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. אולם במהלך ניהול ההליך חזרו בהם הנתבעים מהתביעה שכנגד, וזו נמחקה.

בנוסף הגישו הנתבעים הודעה לצד ג' כנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ, בה טענו כי ככל שהתביעה תתקבל על צד ג' לשפות אותם מכוח פוליסת ביטוח שרכשו. אולם לאחר שמיעת הסיכומים, הגיעו הצדדים להסכמה על דחיית ההודעה לצד ג'.

4.העדויות הראשיות נשמעו בעל-פה, ובמסגרת זאת נשמעו עדויות ונחקרו בעלי הדין - התובע והנתבעים, ובנוסף מטעם התובע העידו אמו ת', אחיו ג', ושכנה, הגב' פלונית (להלן: פלונית). כן הגישו הצדדים תיקי מוצגים מטעמם.

בנוסף, במסגרת ההליך דנן הגישו הצדדים חוות דעת בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה, ונוכח הפערים בין חוות הדעת מונו מומחים מטעם בית המשפט בתחומים אלה, ועל כך יפורט להלן.

דיון והכרעה

סוגיית החבות

5.בין הצדדים נטושה מחלוקת בסוגיית החבות.

לטענת התובע העדויות והראיות אשר הוצגו מבססות את הטענה כי ננשך בידי כלב, וכן הרים הוא לטענתו את הנטל להוכיח כי הכלב אשר נשך אותו היה כלבם של הנתבעים.

הנתבעים טוענים מנגד כי כלל לא הוכח שהתובע ננשך בידי כלב, ומכל מקום, אם ננשך, לא הרים הוא את הנטל להוכיח כי הנשיכה בוצעה על ידי כלבם, ולא על ידי כלב אחר.

6.למחלוקת בסוגיית החבות יש אפוא שני ראשים: האם התובע כלל ננשך בידי כלב?, וככל שכן - האם ננשך על ידי כלבם של הנתבעים?

ביחס לשאלה הראשונה, האם התובע ננשך על ידי כלב, טען בא-כוח הנתבעים בסיכומיו כי התובע לא הוכיח את "עצם קיומו של אירוע נשיכת כלב הנטען להבדיל מחבלה למשל מנפילה סתם בוואדי" והוסיף "ילד בן 14, אני לא יודע מה היחסים שלו עם ההורים שלו, כן, לא, ראינו שההורים שלו די פושרים לגבי התביעה הזו, ואם חלילה קנו לו אתמול את אותו סווצרט יפה אז הוא לא רוצה להגיד שהוא ננשך סתם, אולי הוא לא רוצה להצטייר כפחדן מול האחים שלו? 101 סיבות למה הוא יכל להפיל את זה על... יש ילדים בני 14 שממציאים סיפורים, ... משיקולים שלהם, חברתיים, מול ההורים, אני לא יודע, לא יודע מה הסיבה שלו להמציא סיפור" (עמודים 44-46 לפרוטוקול הסיכומים). בעניין זה הצביע בא-כוח הנתבעים, בין היתר, על כך שהתובע לא הביא כראיה את הסווצ'רט אותו לבש במועד האירוע, ממנו ניתן היה ללמוד האם אכן ננשך, או תמונה של הסווצ'רט, וכן טען כי בתמונה של הפצע אשר הציג התובע כלל לא רואים סימנים של שיניים. כן נטען כי כיוון שאין עד לנשיכה עצמה, מדובר בעדות בעל דין יחידה, ואף יש ליתן משקל לכך שהתובע היה קטין במועד האירוע. לטענת הנתבעים בנסיבות אלו לא הרים התובע את הנטל להוכיח את גרסתו בדבר אירוע של נשיכת כלב.

איני מוצאת לקבל טענות אלו של הנתבעים, ולטעמי הראיות שהוצגו, ובוודאי משקלן המצטבר, מבססות תשתית מוצקה לטענה כי התובע ננשך בידי כלב, ומובילות למסקנה כי התובע הוכיח טענתו זו.

7.התובע העיד בפירוט על אירוע הנשיכה, אותה זכר בבירור, וסיפר כי "הכלב התנפל על יד ימין שלי. נעל את הלסתות בערך 8 שניות. בשלב הזה אני מאוד מאוד צועק, נסער", וכן סיפר בעדותו כי לאחר שהכלב עזב אותו הוא רץ ואנשים הזמינו פרמדיק של מד"א והוא פונה באמבולנס (עמוד 13 לפרוטוקול). עדותו של התובע על אירוע הנשיכה - עדות אותה מצאתי מהימנה - מתיישבת עם המסמכים "מזמן אמת" אשר הוגשו. כך, במסמכים מחדר המיון נכתב "פנה עקב נשיכת כלב" וכן מצוין כי בבדיקתו פצע של כ5*2 ס"מ מדמם ... לאור גודל פצע הנשיכה, הדימום ואי תפישת הכלב טופל במיון בשטיפה מאסיבית ובחיסון אקטיבי ופאסיבי לכלבת". כן הופנה התובע ללשכת הבריאות המחוזית "לקביעת תכנית לקבלת המשך החיסונים" (נספח 7 לתיק מוצגי התובע).

עוד יצוין כי אמו של התובע העידה כי הפרמדיק שהגיע למקום האירוע התקשר אליה וסיפר לה שבנה הותקף על ידי כלב ומפונה לבית החולים, והתובע שוחח איתה באותו מעמד בטלפון כשהוא "הסטרי וכולו בוכה" ואמר לה "אמא, אמא תקף אותו האסקי, כלב האסקי תקף אותי, נשך אותי ביד, אני הולך למות" (עמוד 100 לפרוטוקול). כן יצוין כי השכנה פלונית העידה "שמעתי צרחות, צעקות של מישהו. יצאתי לגינה, ראיתי ילד צורח וכלב בורח", והוסיפה כי אמנם לא ראתה את הנשיכה אבל ראתה "ילד צורח עם יד מדממת ... וראיתי כלב בורח והבנתי שמשהו קרה עם הכלב, כי שניהם היו באזור הזה הכלב והילד" (עמודים 67-68 לפרוטוקול). כן יצוין כי התובע סיפר על הנשיכה בהודעותיו במשטרה, הודעה מיום האירוע, 2.4.2014, והודעה מיום 7.4.2014, וכן זיהה את הכלב שנשך אותו לטענתו בתחנת ההסגר בה הושם כלבם של הנתבעים (מסמך נ/1א).