פס"ד בתביעה לפינוי וסילוק יד ולפסיקת דמי שימוש ראויים

עניינו של הליך זה תביעה לפינוי וסילוק יד ולפסיקת דמי שימוש ראויים. התובעת עותרת לסילוק ידם של הנתבעים, בנה וכלתה, מיחידת דיור הנמצאת ברחוב XXXX בXXXX. בנוסף עתרה לחייב את הנתבעים, יחד או כל אחד לחוד, לשלם דמי שימוש ראויים בגין השימוש ביחידת הדיור, מחודש ינואר 2016 מועד הגשת התביעה ועד פינוי יחידת הדיור בפועל.

את סכום התביעה העמידה התובעת על 251,600 ₪ שהם לטענתה דמי שכירות חודשיים סבירים בסך 3,400 ₪, בגין 74 חודשים (מחודש ינואר 2016 עד פברואר 2022 – מועד הגשת התביעה) ובסה"כ 251,600 ₪.

יוער, כי בין הנתבע לנתבעת מתנהלים הליכים בביה"ד הרבני בצפת וכן הליך שעניינו איזון משאבים בתיק תלה"מ 43533-02-22, בפני מותב זה. עוד יוער, כי הוגשה בקשה מטעם הנתבעת לעיכוב הגשת סיכומים בתיק זה עד לבירור תיק איזון המשאבים והגשת סיכומים בשני התיקים יחד, או לחילופין איחוד התיקים והמתנה עד לתום שמיעת ההוכחות בתיק איזון המשאבים.

לאחר עיון בטענות הצדדים הוריתי על דחיית בקשת הנתבעת וקבעתי כי אין מקום לעכב את ההליך דנן, שעה שהצדדים בתיק זה ובתיק איזון המשאבים אינם אותם צדדים, והסעדים הנתבעים כאן אינם אותם סעדים שם. כמו כן, אין קשר בין הכרעה בתביעת התובעת לסילוק ידי הנתבעים ולבין הליך איזון משאבים בין הנתבעים לבין עצמם.

הצדדים ורקע רלוונטי:

1. התובעת, אישה כבת 85 שנים, היא אמו של הנתבע וחמותה של הנתבעת.

    

2. התובעת, תושבת XXXX, היא הבעלים הרשום של דירת מגורים במבנה צמוד קרקע ברחוב XXXX בXXXX, הידוע גם כגוש XXXX חלקה X תת חלקה X (להלן: ״הנכס״), על כך אין מחלוקת. התובעת מתגוררת בחלק המזרחי של המבנה (להלן: "דירת התובעת").

    

3. הנתבעים, בני זוג לשעבר המנהלים במקביל הליכי גירושין ואיזון משאבים, הן בבית הדין הרבני והן בבית משפט זה, התגוררו יחד משנת 1994 ביחידת דיור הצמודה לדירת התובעת, שהיא למעשה תוספת בנייה לדירת התובעת. יחידת הדיור היא מבנה בן 3.5 חדרים בשטח של כ-103 מ״ר, עם כניסה נפרדת מהחזית הדרומית (להלן: "יחידת הדיור" או "הדירה"). שני החלקים יחד מרכיבים כאמור את הנכס כולו.