פס"ד בתביעה למתן צו הצהרתי ושמירת זכויות במסגרתה עתר לקבל לידיו את הסכום ששילם עבור רכישת דירת מגורי הצדדים

1. לפניי תביעה שהגיש התובע למתן צו הצהרתי ושמירת זכויות, במסגרתה עתר לקבל לידיו את הסכום ששילם עבור רכישת דירת מגורי הצדדים, המצויה ברח' ***, הידועה גם כגוש *** חלקה ** (להלן: "הדירה השנייה" או "דירת המגורים").

רקע כללי

2. התובע והנתבעת נישאו זה לזו ביום 28.5.2007. מנישואיהם נולדו ארבעה ילדים.

3. אין חולק כי בשנת 2004, טרם נישואי הצדדים, רכש התובע דירה ברח' *** ב***, הידועה אף כגוש *** חלקה *** תת חלקה ** (להלן: "הדירה הראשונה"). הדירה הראשונה נרכשה תמורת סך של כ-385,492 ₪, ונרשמה על שם התובע בלשכת רישום המקרקעין.

4. התובע והנתבעת התגוררו לאחר נישואיהם בדירה הראשונה.

5. בשנת 2008 מכר התובע את הדירה הראשונה וקיבל תמורתה סך של כ- 592,000 ₪. ביום 4.11.2009 חתמו הצדדים על חוזה לרכישת הדירה השנייה, ונרשמה על שמם הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין ברחובות.

6. אין חולק כי הדירה השנייה נרכשה משני מקורות מימון: האחד, מכספי התמורה שנתקבלה ממכירת הדירה הראשונה, שהייתה בבעלות התובע. השני, מהלוואת משכנתא ע"ס כ- 600,000 ₪, אותה נטלו הצדדים, ואשר שולמה במהלך חיי הנישואין מחשבונם המשותף. (ראו סעיף 14 לכתב התביעה, סעיף 11 לסיכומי הנתבעת).

7. ביום 29.1.2019 עתרה הנתבעת לפירוק השיתוף בדירה השנייה; וביום 21.7.2019 נקבע כי דירת המגורים תימכר על ידי הצדדים בשוק החופשי, וככל שהצדדים לא יצליחו למכור אותה, ימונו ב"כ הצדדים ככונסות נכסים למכירתה. ביום 24.7.2019 הגיש התובע את התביעה שלפניי וטען כי יש לו זכות לקבל את כספי הדירה הראשונה בסך 590,000 ₪ שהשקיע ברכישת הדירה השנייה, או לפחות את הסך של 385,492 ₪ ששילם עבור רכישת הדירה הראשונה.

8. ביום 26.1.2020 ניתן תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני להסכם הגירושין עליו חתמו הצדדים, והם אף התגרשו זה מזו. לצדדים נותרה מחלוקת בסוגיית אופן חלוקת כספי הדירה השנייה.

9. בדיון מיום 16.3.2021 ביקשו באות כוח הצדדים בהסכמה, כי התיק יוכרע על בסיס החומר הקיים בתיק ולאחר הגשת סיכומים, ללא צורך בקיום ישיבת הוכחות (ראו בעמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 16.3.21).