פס"ד בתביעה להשבת קטין בהתאם לאמנת האג

בפניי תביעת האב להחזרת בנו הקטין כבן X לארצות הברית על פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א – 1991 לאחר שהורחק לישראל שלא כדין על ידי האם.

רקע בתמצית 

1. בתאריך 25.03.24 הגיש האב תביעה על פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991 (להלן: "אמנת האג" או "האמנה").

    

2. התובע (להלן: "התובע" או "האב") והנתבעת (להלן: "הנתבעת" או "האם") הינם בני דודים מדרגה ראשונה בני העדה הxx, תושבי ואזרחי ארצות הברית אשר התחתנו בxx ביום 6.9.2004. מנישואיהם נולדו לצדדים שלושה ילדים: xx (כבן 19), xx (xx) (כבת 18) והקטין xx (כבן חמש שנים ותשעה חודשים).

    

3. לטענת האב, בשלהי שנת 2022 חטפה האם את שני ילדיהם xx וxx מxx לישראל ללא ידיעתו וללא הסכמתו בעוד הבן xx שהינו בגיר נותר להתגורר עמו בxx. במועד ביצוע החטיפה היו שני הילדים קטינים וחלה על שניהם אמנת האג, אולם כיום מפאת גילה של xx שהוא למעלה מ- 16 שנים, לא חלה עליה כבר האמנה. לפיכך, שעה שאמנת האג אינה חלה ביחס לxx כאמור, הסעד המבוקש הינו ביחס לקטין xx בלבד.

    

4. לטענת האב, במשך כל חייהם המשותפים של הצדדים התגוררו הצדדים וילדיהם במדינת xx שבארצות הברית. לדבריו, בשל מעשה החטיפה של הנתבעת הוא לא ראה את בנו הקטין ממועד הגעתו לישראל ביום 26.8.22. לשיטתו, מהותו של הליך זה הינה בהתייחס לקטין מתחת לגיל 16 אשר הורחק ממקום מגוריו הרגיל אגב פגיעה בזכויות המשמורת של אביו. משכך, מתקיימים התנאים הקבועים בסעיפים 3-4 ו- 12-13 לחוק אמנת האג לביצוע מעשה המהווה הרחקה שלא כדין. אשר על כן, בית המשפט מתבקש להורות על השבתו של הקטין למקום מגוריו הטבעי במדינת xx שבארצות הברית לאלתר.

    

5. לטענת הנתבעת, התובע היה אלים לאורך זמן כלפיה ואף כלפי הקטינים. טרם עזיבתה את ארה"ב שהתה בשני מקלטים לנשים נפגעות אלימות (עברה ממקלט אחד לשני זאת לאחר שהתובע איתר אותה במקלט הראשון). עוד לטענתה, נסיעתה לישראל עם הקטינים נעשתה בהסכמת התובע ובידיעתו. כמו כן נטען כי לנוכח חלוף שנה ו-9 חודשים מהגעת הקטינים לישראל (26.8.22) ועד להגשת התביעה (25.3.24), שעה שהתובע יודע בוודאות מאז נסיעתה כי הנתבעת הגיעה לישראל עם הקטינים אשר שוהים עמה מאז בישראל, הרי עולה שהתובע השלים עם מעבר הקטינים לישראל.