פס"ד בתביעה להכרת אבהות

תביעה להכרת אבהות שתוכרע על פי מאזן הסתברויות נוכח חשש הטלת כתם היוחסין והממזרות בתובע, לאחר שהנתבע נפטר במהלך ניהול ההליך.

הרקע הצריך לעניין:

1. התובע, יליד XXX, נולד לאמו הנתבעת 3 (ולהלן: "האם") אשר בעת התעברותו ולידתו היתה נשואה כדמו"י לנתבע 4. האם והנתבע 4 נישאו זל"ז כדמו"י ביום XXX והתגרשו זמ"ז ביום XXX.

2. בחודש 5/12 עתר התובע בתביעת להכרת אבהות כנגד הנתבע 1 (ולהלן ולשם הנוחות: "הנתבע") היות ולדברי הנתבעים 3-4 הוא אביו הביולוגי.

3. תוצאות בדיקת רקמות שהתקבלו ביום 19.5.14 שללו את אבהותו של הנתבע 4 על התובע.

4. הנתבע, יהודי, נשוי ואב לשלושה ילדים בגירים, סירב לערוך בדיקת רקמות. נוכח חשש הטלת כתם היוחסין והממזרות בתובע על פי הדין הדתי, לא מצאתי לכפות עליו לעשות כן ובהחלטה מיום 6.9.14 הוריתי כי שאלת אבהותו תתברר במישור העובדתי לפי כללי הראיות האזרחיים.

5. ביום 24.12.14, וטרם התקיים דיון הוכחות, נפטר הנתבע לבית עולמו. בהחלטה מיום 12.7.15 ובהתאם להוראת תקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 הוריתי כי יורשיו: אלמנתו וילדיו, יכנסו לנעליו כנתבעים 5-8.
6. בדיון שהתקיים ביום 28.3.16 התבקשה עמדת הנתבעים לעריכת בדיקת רקמות בעקבות פטירת המנוח, הקושי הראייתי בבירור המישור העובדתי והקושי הרגשי המובן של הנתבעים בבירור עובדתי של הסוגיה. ביום 21.4.16 הודיעו הנתבעים 5,6 ו-8 (ולהלן לצורך הנוחות: "הנתבעים") כי אינם מסכימים לערוך בדיקת רקמות.

תמצית טענות הצדדים:

7. לטענת התובע מאז שנדע לו שהנתבע הוא אביו, והנתבע התכחש לכך, הוא תר אחר זהותו מקורו ושורשיו ולכך השפעה מכרעת על חייו ועל מצבו הנפשי. לטענתו, עלה בידיו להוכיח ברף הנדרש בתובענה אזרחית, ואף למעלה מכך, כי הנתבע הוא אביו הביולוגי, וכי סירובו של המנוח לערוך בדיקת רקמות מוסיף משקל מכריע לראיות שהביא.