פס"ד בתביעה לביטול העברה של חלק מזכויות אחיות בחלקה שקיבלו בירושה

השופט סארי ג'יוסי [אב"ד]

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות בתמ"ש 22501-04-13, מיום 5.2.2019, אשר דחה את תביעת המערערות לפסק דין הצהרתי שיורה על ביטול העברה של חלק מזכויותיהן וזכויות אחיותיהן - 400 מ"ר מתוך 1,190.75 מ"ר שבבעלות כל אחת מהן בחלקה 00, גוש ----- מאדמות הישוב טמרה (להלן: "החלקה"), לטובת אחיהן המשיב, מכוח חוזה מכר ללא תמורה מיום 14.3.1998, בשל זיוף חתימותיהן על ההסכם על -ידי המשיב.

כפועל יוצא עתרו המערערות גם לביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיב, ביום 11.3.2013 בלשכת רישום המקרקעין.

בית משפט קמא מינה מומחה לכתב יד לשם השוואת החתימות על ההסכם עם דוגמאות חתימה של המערערות וזה קבע, כי הן לא חתמו על ההסכם. המומחה נחקר על חוות דעתו ובאותו שלב, "ובאין ראיות לסתור", כלשונו של בית משפט קמא, הוא נטה לקבל מסקנות המומחה, ושידר זאת לצדדים וכיוון את ב"כ הנתבע . אלא שעל פי בית משפט קמא, משהובאו לפניו ראיות נגדיות אשר אותרו ע"י בנו של הנתבע שם, בחלוף למעלה משלוש שנים מהגשת כתב ההגנה (אשר זכרן והסיפור העולה מהן לא צוין קודם, על פיהן העברת הזכויות נעשתה בתמורה, בניגוד לאמור בהסכם) העדיף בית משפט קמא גרסה מאוחרת זו של הנתבע באמצעות בנו על פני עדות המומחה ועדות המערערות ו-"הסתירות הרבות שנמצאו בגרסתן והתרשמותו מאי-אמינותן", ודחה את תביעתן, תוך חיובן בהוצאות בסכום של 20,000 ש"ח.

העובדות הצריכות לענייננו וטענות הצדדים:

2. המערערות 1 ו-2 (להלן: "ח'" ו- "ו'" או "המערערות") הן אחיותיו של המשיב (להלן: "ו'" או "המשיב").

ביום 16.5.2016, שלוש שנים לאחר שהמערערות הגישו תביעתן לפני בית משפט קמא, מינה בית הדין השרעי את בנו של המשיב, ט.ו.ח. (להלן: "בן המשיב"), כאפוטרופוס על גוף וכספי אביו המשיב.

3. אמן של המערערות והמשיב, ח.ח. ז"ל (להלן: "המנוחה") הייתה הבעלים של מספר חלקות מקרקעין בטמרה, עימן נמנית החלקה מושא המחלוקת, כאשר כולן הונחלו לה בירושה מהוריה המנוחים.

4. המנוחה הלכה לבית עולמה בתאריך 26.5.1983 ולא הותירה אחריה צוואה.