פס"ד בתביעה לביטול הסכם

לפניי תביעה לביטול הסכם שנחתם ביום 29/4/08 בין הגב' י' כ' מ' (להלן: "המנוחה") לבין הנתבע מר מ.מ (להלן: "הנתבע" ו/או "מ" בהתאמה). התביעה הוגשה ע"י המנוחה ביום 3/9/2009 (להלן: "התביעה לביטול ההסכם").

התובענה נדונה כמקובל בהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה במאוחד עם תביעות נוספות שהגיש מ.: תביעה בתמ"ש 53256-01-12 שהוגשה ביום 26/1/12 נגד הנתבעים: א.כ – בנה של המנוחה, ש' – בעלה של אחות המנוחה, מר א' – אחיינה של המנוחה והגב' ח'. עילת התביעה מבוססת על טענת מ.מ כי הנתבעים או מי מהם חדרו לדירת המנוחה והוציאו את כל חפציו של התובע, אכסנו אותם במכולה והציבו אותה בחברת אחסון. מ.מ עתר לצו עשה המורה לנתבעים להעביר לרשותו את תכולת הבית שפונתה על ידם. ככל ולא ניתן להעביר לנתבע את התכולה עתר לחיוב הנתבעים בסך כולל של 341,255 ש"ח  בגין ערך התכולה וכן עתר לחיוב הנתבעים בסך נוסף של 344,606 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לו, (להלן: "תביעת המיטלטלין"). ביום 1/1/13 הגיש מ.מ תביעה נוספת תמ"ש 863-01-13 תביעה כספית הצהרתית וצו איסור דיספוזיציה לפיו הינו הבעלים של 35% מהזכויות בבית המנוחה ולחילופין הוא זכאי להשבה של סך של 995,000 ש"ח בגין תשלום חלקו בשווי השבחת הבית ולחילופי חילופין זכאי להשבת השקעתו בבית בעין בסך של 800,000 ₪ (להלן: "התביעה ההצהרתית"). התביעה הוגשה כנגד בנה של המנוחה.

לשם שלמות התמונה אציין כי בין הצדדים התנהל אף הליך עפ"י החוק למניעת הטרדה מאיימת תמ"ש 5992/98 שהגישה המנוחה נגד הנתבע. בנוסף התנהלו בין הצדדים הליכים בעניין עזבונה של המנוחה תובענה למתן צו קיום לצוואת המנוחה שהגיש בנה והתנגדות לה שהגיש מ.מ ת"ע 40514-07-10 ו- ת"ע 40521-07-10. בנוסף הגיש מ.מ תביעה נוספת כנגד עזבון המנוחה ת"ע 42807-11-13 במסגרתה טען כי מקום מושבה של המנוחה בעת פטירתה היה במדינת ניו- יורק ולפיכך יש להחיל על עזבונה את דין ניו- יורק מכוחו זכאי הוא לקבל 1/3 מעזבונה. ההליכים בעניין עזבון המנוחה התקיימו בפני חברתי כב' השופטת מירה דהן. הליכים אלה הסתיימו בפסקי דין מיום 22.6.15 ולפיהן נדחו תביעותיו של מ. 

הצדדים וטענותיהם:

1. המנוחה והנתבע הכירו בשנת 1993 כשהנתבע היה בהליכי גירושין מאשתו הראשונה, גב' ל'. עפ"י הנטען בכתב התביעה בשנת 1995 התהדקו היחסים והצדדים הפכו לזוג. לטענת המנוחה משנת 1995 הם עברו להתגורר בדירתה ב***** ב-"פרויקט ******". לטענת הנתבע בשלב זה הוא התגורר בדירה אחרת בהרצליה פיתוח ב-"*** (ס' 3-1 לכתב התביעה, וס' 13-11 לכתב ההגנה).

2. ההליכים המשפטיים בין הנתבע ואשתו הראשונה הסתיימו בחודש פברואר 2001 ובמסגרתם קיבל הנתבע את הדירה ב***** שהיתה רשומה על שמו ועל שם גרושתו ל', בחלקים שווים.

3. ביום */*/2001 נישאו המנוחה והנתבע בנישואים אזרחיים ביוסטון טקסס ארה"ב, מקום מגורי בנה היחיד של המנוחה מנישואיה הראשונים ויורשה היחיד לפי פסק דינה של כבוד השופטת דהן, והצדדים נרשמו כנשואים במשרד הפנים בישראל. לעניין זה יצויין כי עבור המנוחה היו אלה נישואים שלישיים ולנתבע נישואים שניים ומנישואין אלה לא נולדו להם ילדים משותפים.

4. עוד עפ"י הנטען בכתב התביעה המנוחה מכרה את זכויותיה בדירתה בפרויקט "******" ביום */7/2001, במסגרת הליכים משפטיים שהסתיימו בפשרה ובהסכם מכר תמורתו קיבלה המנוחה 1,200,333 $ ארה"ב.

5. עוד נטען כי במועד בו הפכו המנוחה והנתבע לזוג היו בבעלות המנוחה חשבונות בנק שונים בארה"ב, וכן נכסי המקרקעין כמפורט להלן:

א.         בית המנוחה ב************* הידוע כחלקה ** בגוש 6916, נרכש על ידי המנוחה בתאריך 22.12.1989 וזאת כאמור בנסח הרישום שצורף כנספח א' לתצהיר עדותו הראשית של התובע/בנה של המנוחה (להלן: "בית המנוחה בתל אביב" או "הבית ברח' **" או "הבית נשוא התובענה").

ב.         בית המנוחה בניו-יורק, בכתובת **************** , מספר נכס ************ (להלן: "בית המנוחה בניו-יורק").

ג.          עוד נטען בכתב התביעה כי בחודש פברואר 2003 רכשה המנוחה מגרש הצמוד לביתה בניו יורק, וכתובתו **************************** מספר נכס ***********(להלן: "מגרש המנוחה בניו-יורק"). כמפורט בכתב התביעה לבקשתו של הנתבע המנוחה העבירה לו בשנת 2005, 50% מהזכויות במגרש, לאחר שהנתבע הבטיח לממן את פיתוח המגרש מהכספים שיקבל ממכירת דירתו *********, ולאחר שהנתבע ביקש לקבל גם 50% מזכויות המנוחה בביתה בניו יורק, בקשה שסורבה על ידי המנוחה. לאחר שהנתבע התמהמה עם המכירה, המנוחה שעבדה את ביתה בניו יורק כנגד הלוואת משכנתה בסך 380,000 $ מבנק "וקוביה", כדי לממן את עלויות פיתוח המגרש בעצמה (ס' 5 , 11-9 לתביעה).לטענת הנתבע בכתב הגנתו (ס' 15) המגרש נרכש מכספו.