פס"ד בתביעה כספית של אחיות תאומות כנגד אביהן מכוח התחייבויותיו בהסכם הגירושין בינו לבין אמן

השופט ס' ג'יוסי [אב"ד]:

1. בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת ש. היימן) בתמ"ש 28321-04-16 מיום 23.07.2019, אשר במסגרתו נדחה חלקה-הארי של תביעתן הכספית של המערערות, אחיות תאומות, כנגד אביהן, המשיב, מכוח התחייבויותיו בהסכם הגירושין שנחתם בינו לבין אמן, גב' מ'(להלן: "מ'") ביום 15.01.2015.

הנסיבות הצריכות לעניין

2. המשיב ומ' נישאו בתאריך 28.08.1978, ומן הנישואין הללו נולדו ארבע בנותיהם: ג' ילידת 0000 ו-ד' ילידת 0000 (להלן: "האחיות הגדולות"), והמערערות מס' 1 ומס' 2, א' ו-ב' (להלן: "המערערות") תאומות ילידות 00.00.1995.

המשיב ומ' התגרשו ביום 08.03.2015, וביום זה אף ניתן תוקף של פסק-דין להסכם הגירושין עליו חתמו הצדדים ביום  15.01.2015 (להלן: "ההסכם"), על-ידי בית הדין הרבני בחיפה.

במועד הגירושין, האחיות הגדולות, --------, כבר התגוררו מחוץ לבית הוריהן, ושתי המערערות היו בנות 20 ובמהלך שירותן הצבאי.

3. לטענת המערערות, לא קיים המשיב את התחייבויותיו כלפיהן בהתאם לסעיף מס' 3 להסכם הגירושין, אשר כותרתו, "אחזקת הילדים", והוא קובע כך:

"3.1. 2 הבנות הגדולות הן בגירות וגרות בדירות משלהן.

3.2 מוסכם בזאת על הצדדים כי התאומות בנות ה – 20 וביום חתימת ההסכם משרתות כחיילות בצה"ל תשארנה בביתם בכפר ג' כל עוד ירצו בכך עד יום חתונתם.

3.3 הבעל מתחייב בזה להמשיך לדאוג במסירות לכל צרכיהן כפי שהיו רגילות עד לחתימה על הסכם זה וכפי שקיבלו אחיותיהן הגדולות".

עוד נטען, כי המשיב הונה את אמן בעת החתימה על הסכם הגירושין, שעה שהתחייב לדאוג, ולהבטיח עבורן רמת חיים זהה לזו שזכו לה אחיותיהן הגדולות, וכל זאת על-מנת לקבל גט. אולם לאחר קבלת הגט, כך נטען, מירר הוא את חייהן, התנהג כלפיהן באלימות מילולית, הוציא אותן מביתן כשהן חסרות-כל, מנע מהן גישה לחפציהן האישיים, ואף הפיץ שקרים אודותיהן.

לטענתן, נקט המשיב אלימות כלפי אמן, כלפי אחיותיהן הגדולות, ואף כלפיהן. לאחר גירושי ההורים שהו המערערות רוב הזמן, כך לטענתן, מחוץ לבית נוכח שירותן הצבאי, אך עת הגיעו לסופי-שבוע היו מגיעות לבית ללא אוכל, והמשיב בקושי היה מחליף איתן מילה, לאור האמור, נטען, כי אחת מן המערערות נהגה לערוך קניות. לעיתים היה המשיב נותן להן כסף לקניות, אולם עת לא היה עושה כן, היו נותרות המערערות ללא אוכל או נוסעות לבית אימן בנהריה. 

עוד ובנוסף נטען, כי נודע למערערות על נישואיו השניים של אביהן, רק עת הבחינו בטבעת על אצבעו, וכאשר אחת מן המערערות העירה לו, כי מדובר בהתנהגות פוגענית, החליט המשיב להטיל עליה איסור וכללים חדשים. לטענתן חייב אותן המשיב להיות בקשר יומיומי עם אשתו החדשה, אשר עברה להתגורר איתם, יחד עם בנה.

לטענתן, התקין המשיב מצלמות מחוץ לבית ללא ידיעתן, והדבר התגלה להן, רק כאשר ביקש מהן לבצע מטלות בבית ומשאלו לא התבצעו, הרים המשיב על המערערות את קולו. עוד נטען, כי בשלב מסוים החליף המשיב את המנעולים לדלת הבית, והמערערות יכלו  להיכנס לבית רק בתיאום מראש וקבלת אישור מן המשיב.