פס"ד בתביעה כספית בגין הפרה נטענת של "הסכם למתן שירותים מקצועיים"

לפני בימ"ש תביעה כספית על סך של 358,744 ₪ בגין הפרה נטענת של "הסכם למתן שירותים מקצועיים", בגין אי תשלום עבור 30 ימי מתן הודעת מוקדמת.

כתב התביעה

1. התובעת טענה בכתב התביעה כי עוסקת בתחום הסבת נתונים והנתבעת הינה חלק מחברת אבוט העולמית שפעלה להטמעת מערכת מחשוב במכבי שירותי בריאות בישראל (להלן: "מכבי"), ובהמלצת מכבי, חתמו הנתבעת והתובעת ביום 5.4.15 על STATEMENT OF WORK, "הצהרת עבודה", לצורך הערכת העבודה הנדרשת בתחום הסבת הנתונים במיזם עם מכבי.

למרות שלוח הזמנים המפורט בהצהרת העבודה הסתיים, ולאור שביעות הרצון של הנתבעת, בפועל המשיכו הצדדים לקיים את הצהרת העבודה עד לחתימת PROFESSIONAL SERVICE AGREEMENT "הסכם למתן שירותים מקצועיים" ביום 29.6.15, בו נקבעה תקופת ההסכם לשנה בתוספת חידוש אוטומטי לשנה נוספת.

הנתבעת החליטה בחודש נובמבר 2015 להפסיק המיזם עם מכבי והודיעה לתובעת על סיום ההתקשרות. התובעת דרשה מהנתבעת לשלם לה בגין תקופת ההודעה המוקדמת, אך הנתבעת דחתה הדרישה.

התובעת ביקשה לחייב הנתבעת לשלם לה פיצוי מוסכם בהתאם לתנאי ההסכם בסך של  358,744 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק, ובתוספת מע"מ כחוק החל במועד התשלום בפועל.

כתב ההגנה

2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי הצהרת העבודה קבעה כי התשלום לתובעת ייעשה על בסיס העבודה והחומרים שהושקעו על ידה בפועל, וכי בכל מקרה התשלום לתובעת לא יחצה את רף הסך של 975,000$ ללא הסכמתה המוקדמת של הנתבעת. כלומר, מדובר במגבלה אשר מטרתה הינה לשים רף מירבי לתמורה לפי ההסכם ולא להוות התחייבות לתשלום תמורה קבועה מראש לתובעת.

הנתבעת טענה כי ביטלה את ההסכם עם התובעת בהתאם לזכות שעמדה לה על פי הוראת סעיף 4.2 להסכם. סעיף זה, טענה,  מאפשר לה לסיים את ההסכם מכל סיבה, ובכל נקודת זמן, בכפוף למתן הודעה מוקדמת לתובעת של 30 ימים מראש. עוד טענה שמכיוון שהסעיף אינו קובע כל חובת תשלום פיצויים במקרה של סיום ההסכם, יש לדחות התביעה נגדה "ובוודאי שלא בסכום מנופח ומופרך של מעל 92,000$, המהווה תשלום עבור חודש עבודה מלא" של כל עובדי התובעת אשר הוקצו לטובת המיזם.

מיצוי הליכים מקדמיים והגשת ראיות