פס"ד בתביעה הצהרתית רכושית ופירוק שיתוף

לפניי תביעה הצהרתית רכושית לפי תקנה 258(ז)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ופירוק שיתוף.

רקע והשתלשלות עניינים

1.  התובעת והנתבע (להלן: "הצדדים") ניהלו מערכת יחסים במהלכה נולדו שתי קטינות- י' ילידת XXX מצויה במשמורת התובע ול' ילידת XXXX מצויה במשמורת הנתבעת.

לנתבעת ילד נוסף מקשר קודם כבן XX כיום.

2. ע"ש הנתבעת רשומה דירה ברח' XXXX ב-XXXXX אשר נרכשה בחודש XXX (להלן: "הדירה").  הצדדים התגוררו בדירה החל משנת 2007 ועד לשנת 2013 עת התובע הורחק בצו הגנה. קודם לכן ובין השנים 2002 עד 2005 הצדדים התגוררו בבית הורי התובע. במרוצת שנת 2005 הנתבעת והקטינים עברו להתגורר בבית הוריה ואילו התובע נותר להתגורר בבית הוריו, עד לכניסה לדירה נשוא ההליך שבפניי.

3. בתביעה שלפניי עתר התובע להצהיר כי הוא בעל מחצית הזכויות בדירה , הרשומה כאמור ע"ש הנתבעת, ולהורות על פירוק השיתוף בדירה. כן עתר התובע להורות על פירוק השיתוף בתכולת הדירה.
4. הנתבעת מנגד עומדת על טענתה כי יש לדחות את התובענה בהעדר הוכחת כוונת שיתוף ומשעה שהצדדים נהגו בהפרדה רכושית מלאה בנכסיהם.

5. יצוין כי לתביעה זו קדמו תביעות נוספות בעניינם של הצדדים. בשנת 2010 התובעת הגישה תביעה לאבהות לצורך רישום הקטינות תחת שמו של התובע (תמ"ש 12059-08-10), וכן תביעת מזונות אשר נמחקה לבקשתה (תמ"ש 12022-08-10). בשנת 2013 הנתבעת עתרה פעם נוספת בתביעה למזונות (תמ"ש 13754-06-13) במסגרתה נפסקו מזונות עבור הקטינות וכן  בצו הגנה (ה"ט 30192-08-13) על רקע איומים ברצח שהשמיע כלפיה התובע. התובע הורחק מהבית, הוגש נגדו כתב אישום הוא הורשע ודינו נגזר. הצדדים לא שבו לחיים משותפים.

6. להשלמת התמונה יצויין כי בחודש 3/16 עתר התובע בבקשה למתן צו הגנה כנגד הנתבעת (ה"ט 63408-03-16), בקשתו נמחקה.

7. התביעה שלפניי הוגשה ביום 19.12.16 . הואיל וניסיון להביא את הצדדים להסכמה לא צלח,  נשמעו ראיות במסגרתן נחקרו הצדדים עצמם,  ב"כ הצדדים סיכמו טיעוניהם בעל פה.

            עתה יש להכריע בתובענה.