פס"ד בתביעה בגין שיחות טלפון פרסומיות של הוט מובייל

לפניי תביעה בגין שיחות טלפון פרסומיות שנעשו על ידי הנתבעת אל התובעת על אף שהתנהלה כבר תביעה קודמת בין הצדדים בגין עילה דומה במסגרתה התפשרו הצדדים והתובעת קיבלה סך של 5,500 ₪ פיצוי בגין אותן שיחות.

שיחות הטלפון הפרסומיות נעשו בניגוד להסכמתה של התובעת ועל אף שהתרתה בחברה חזור ושנה שלא ליצור איתה קשר פרסומי.

הנתבעת בכתב הגנתה טוענת כי אין עילה לתביעה הואיל והחיוג אל התובעת אינו נכנס לגדר "שיגור דבר פרסומת באמצעות מתקן בזק" על פי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982.

עוד מצוין כי נעשו נסיונות להגיע עם התובעת לפשרה, אך התובעת  תבעה סכום מופרז לגישתה של הנתבעת.

גישתה של הנתבעת בכתב הגנתה אינה מקובלת עליי.

עילתה של התובעת אינה מצויה בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 אלא בסעיף 2(א) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 הקובע כי הטרדת הזולת הינה בגדר עוולה על פי החוק ואני מפנה לסעיף 2(א) לחוק וכן לסעיף 4 לחוק הקובע כי פגיעה בפרטיות הינה עוולה.

עוד ובנוסף אני מפנה לסעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 הקובע כי מי שמשתמש במתקן בזק באופן שיש בו כדי לפגוע, להפחיד או להטריד, ליצור חרדה או להרגיז שלא כדין, דינו מאסר 3 שנים.

סעיף זה  למעשה עלול ליצור עילה על פי דיני הנזיקין הן על פי דיני הרשלנות והן על פי עוולת הפר חובה חקוקה.  בנוסף, עלול הסעיף בנסיבות מסוימות גם להיחשב כמקיים את עוולת המטרד ליחיד כאשר מספר ההטרדות הטלפוניות עלול להיחשב כהפרעה להנאת היחיד ממקרקעיו. אני מפנה בעניין זה לע"א 422/77 בן ארי נ' שפירא פ"ד ל"ב(2) 309.

בהקשר זה יש לציין כי הטרדת הזולת בטלפון אינה חלק מחופש הביטוי, (ראה: רע"פ 10462/03 הראר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) וכאמור זכאי הפרט להתנהל בחופשיות מפני פניות כאלה ואחרות, פרסומיות ואחרות שאין הוא מעוניין בהן והוא אף מודיע לפונה כי אינו מעוניין בפניות אלה.

אין בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 כדי למנוע עילות אחרות הקבועות בדין.