פס"ד בתביעה בגין פגיעה בת.ד כאשר המחלוקת דנה בשאלת קיומה של נכות נפשית וגובהה בעקבות התאונה

א.       פתח דבר

1.         התובעת, ילידת 9/10/1980 נפגעה בתאונת דרכים ביום 28/6/2002, כהולכת רגל, מרכב שמספר רישויו 28-884-73, בבעלות הנהג, הנתבע מס' 1, והמבוטח על ידי הנתבעת מס' 2,  אשר חבה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.

המחלוקת בשאלת גובה הנזק בלבד. עיקר המחלוקת בשאלה האם נותרה לתובעת נכות נפשית בעקבות התאונה וגובהה.

ב.       המהלך הרפואי לאחר התאונה

2.         פגיעתה של התובעת בעקבות התאונה הייתה רב מערכתית. היא הובהלה לבית החולים יוספטל באילת כאשר היא מורדמת, מונשמת ומחוסרת הכרה. משם הועברה למחלקת טיפול נמרץ בבית החולים סורוקה בבאר שבע, ובהמשך אושפזה במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים. בבדיקת CT שנערכה למחרת התאונה הודגם שבר בגולגולת בעצם האוקסיפיטלית השמאלית ובאזור ה- occipital condyles, ללא ממצאים במוח. בבדיקת CT חוזרת ב- 30/6/02 הודגמו גם קונטוזציה פרונטלית בילטרלית ללא אפקט מסה. בבדיקת CT שבוצעה ב- 1/7/02 נמצא גם דימום אפידורלי באזור השבר באזור האוקסיפיטלי השמאלי וכן הגדלה מינימאלית של הקונטוזיות הפרונטליות הבילטרליות. בבדיקת EEG שבוצעה ב- 16/7/02 נמצאה פעילות איטית באזור הפרונטלי. בנוסף התובעת סבלה מקרע בטחול, אשר לא הצריך ניתוח, ושברים בירך ימין ובירך שמאל. ב- 1/7/02 עברה ניתוח אורטופדי בירך שמאל.

בתאריך 9/7/02 הועברה לבית לווינשטיין להמשך טיפול שיקומי ושהתה שם 4 חודשים. במהלך אשפוזה קבלה טיפולים בפיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וטיפול פסיכולוגי.

סה"כ התובעת הייתה מאושפזת 173 ימים.

לאחר שחרורה מבית לווינשטיין הייתה בטיפול במסגרת מכון שפיצר בחיפה. הטיפול הופסק בגין אי שיתוף פעולה.

ג.       הנכות הרפואית

3.         בהחלטה מיום 9/12/04 מונו מומחים רפואיים בתחום האורטופדי, הנוירולוגי, ובתחום הפה והלסת. הוחלט שהמומחה בתחום הנוירולוגי יתייחס לשאלה האם יש צורך במינוי מומחה אף אוזן גרון, וכי לאחר קבלת חוות הדעת הנוירולוגית תוכרע הבקשה למינוי מומחה בתחום הנפשי.

בתחום האורטופדי

4.         בתחום האורטופדי מונה ד"ר חיים צינמן, מי שהיה מנהל המחלקה האורטופדית בבית החולים רמב"ם בחיפה. בדק את התובעת ביום 23/1/05. מחוות דעתו מיום 29/3/05 עולה שהשבר שנגרם לתובעת בעצם הבריח מצד שמאל טופל באופן שמרני על ידי מתלה, והתחבר בעמדה לא טובה וללא קיצור. השבר בירך שמאל טופל על ידי מסמר תוך לשדי ננעל, והושג חיבור של השבר בזוית של 10 מעלות וולגוס שהינו חיבור גרוע. עוד מצא שטווח תנועות מפרק הירך ומפרק הברך חופשיות. ד"ר צינמן העריך את נכותה האורטופדית הצמיתה של התובעת בגובה 10% לפי סעיף 47(2) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: " תקנות המל"ל").

פה ולסת

5.         בתחום הפה והלסת מונה פרופ' דוב לאופר, שהיה מנהל המחלקה לניתוחי פה ולסתות בבית החולים רמב"ם בחיפה. לאחר התאונה אובחנה אצל התובעת חבלה בשיניים 11,21 ו- 22. מחוות דעתו של המומחה מיום 18/5/05 עולה שלא נותרה אצל התובעת כל נכות בתחום הפה והלסת. עלות הטיפול הדנטלי בשיניים שנשברו עקב התאונה מסתכמת, לדעתו, בסכום של 12,400 ש"ח. בהתחשב בגילה הצעיר מציין שאת שלושת הכתרים יהיה צורך לחדש 4 פעמים נוספות במהלך חייה, בתדירות של 12.5 שנה בכל פעם. עלות כל כתר 1,800 ש"ח, ובהתאם מעריך את העלות העתידית של הטיפולים בסכום כולל של 21,600 ש"ח.

בתחום הנוירולוגי

6.         בתחום הנוירולוגי מונה פרופ' אלדד מלמד, שהיה מנהל המחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי רבין, קמפוס בילינסון. מחוות דעתו מיום 7/2/05 עולה שבדיקתה הנוירולוגית האובייקטיבית ביום 18/1/05 הייתה תקינה והמומחה לא מצא כל עדות לנזק אורגני שרידי קליני במערכת העצבים המרכזית או ההיקפית כולל המוח הגדול, הצרבלום (מוחון), גרעיני הבסיס, גזע המוח, המערכת הוסטיבולרית, עצבי הראש, חוט השדרה, שורשיו העצביים והעצבים ההיקפיים ברגליים. פרופ' מלמד התרשם ממופגנות ומוגזמות בולטות אצל התובעת. לדעתו אין נכות נוירולוגית אורגנית, ומאחר והתובעת נמצאת בטיפול נפשי ארוך טווח ואף נוטלת תרופות פסיכיאטריות, יתכן והמדובר בתסמונת נפשית פוסט טראומטית, וממליץ שתיבדק על פסיכיאטר אשר יקבע האם קיימת נכות בעקבות התאונה ואת שיעורה.

כן כותב שהתובעת מתלוננת על טנטון וירידה בשמיעה בשתי האוזניים. מציין שהוא מפקפק באוטנטיות של תלונה זו. בדיקת השמיעה הייתה תקינה, ולמרות זאת, למען הסר ספק, המליץ שתיבדק גם על ידי מומחה נוסף בתחום הא.א.ג.

בהתאם להמלצותיו של פרופ' מלמד, מונו בהחלטה מיום 14/3/05 מומחים רפואיים בתחום הא.א.ג ובתחום הפסיכיאטרי.

בתחום הא.א.ג