פס"ד בשאלה האם לקיים את צוואת המנוחה משנת 2016 או האם יש לקבל את ההתנגדות

המבקש והמתנגדים כולם אחים, צאצאיהם של הוריהם מ' (להלן: "המנוחה") ו- א' (להלן: "המנוח"). המנוחה והמנוח ערכו בשנת 1987 צוואה משותפת בה ציוו את רכושם אחד לשני, ולאחר מותם- לשמונת ילדיהם בחלקים שווים. בשנת 2016 נערכה צוואה לפיה המנוחה מורישה את כלל עיזבונה למבקש.

השאלה בה יש להכריע היא האם לקיים את צוואת המנוחה משנת 2016 אותה המבקש מבקש לקיים, או, האם יש לקבל את ההתנגדות, ולקיים את צוואת המנוחה משנת 1987.

רקע עובדתי ודיוני

1. המנוחה, ילידת 1929, נפטרה ביום 23.06.2020, בהיותה בת כ-91 שנים.

2. ביום 23.11.1987 המנוחה והמנוח חתמו על צוואה הדדית במסמך אחד, במסגרתה ציוו את כלל רכושם אחד לשני, ולאחר מות שניהם ציוו את כל רכושם לשמונת ילדיהם בחלקים שווים (להלן: "הצוואה ההדדית").

3. ביום 18.04.1992 הלך המנוח לעולמו וביום 03.08.1992 ניתן צו קיום לצוואתו, על פיה המנוחה ירשה את כל רכושו.

4. ביום 09.02.2016 המנוחה חתמה על צוואה חדשה, לפיה היא מורישה את כל רכושה למבקש "כיורש יחיד" (להלן: "הצוואה משנת 2016"). כפועל יוצא, משמעותה של צוואה זו היא נישול יתר ילדיה מעיזבונה. זו הצוואה אותה מבקש המבקש לקיים.

5. מבקש קיום הצוואה הוא אחד מילדיה של המנוחה (להלן: "המבקש"), והמתנגדים הם שישה מילדיה (להלן: "המתנגדים").