פס"ד בעררים על החלטת מנהל מיסוי מקרקעין בה נדחתה השגה על שומת מס שבח והחלטה להאריך מועד מתן החלטה בהשגה

יו"ר הוועדה, השופט אביגדור דורות:

1. לפנינו שני עררים שהדיון בהם אוחד- על החלטת מנהל מיסוי מקרקעין- ירושלים (להלן: "המשיב") מיום 30.6.20, בגדרה נדחתה השגת העורר על שומת מס שבח שהוצאה לו (להלן: "השומה"); וכן על החלטת המשיב להאריך את המועד למתן החלטה בהשגה בארבעה חודשים נוספים.

הרקע העובדתי

2. ביום 24.3.1994 העורר רכש, יחד עם שני שותפים נוספים (להלן: "השותפים"), בחלקים שווים, זכות במקרקעין הידועים כגוש 30014 חלקה 47, ברחוב דן 1 פינת יששכר 7 בירושלים (להלן: "הנכס" או "המקרקעין"), בתמורה לסך של 1,811,700 ₪ (610,000 $).

3. בין העורר ושותפיו לבין מוכר המקרקעין, ששון דרגן (להלן: "המוכר") נתגלעה מחלוקת רבת שנים שבמסגרתה נוהלו הליכים משפטיים (ת"א 3119/01), שבמסגרתם ניתן פסק דין ביום 17.5.2009 שקבע כי יש לאכוף את הסכם המכר ועל העורר ושותפיו לשלם את יתרת התמורה שטרם שולמה; בהליך נוסף (ת"א 17644-03-16) נחתם הסכם פשרה בין הצדדים, לפיו על העורר ושותפיו לשלם את יתרת התמורה עבור רכישת מקרקעין בהתאם לפסק הדין הקודם, וכן סכום נוסף של 50,000 ₪.

4. ביום 12.8.2018 מכרו העורר ושותפיו את זכויותיהם במקרקעין בתמורה לסך של 14,200,000 ₪ כאשר מתוך התמורה הכוללת, סך של 5,500,000 ₪ מיוחס לעורר.

5. ביום 17.10.2018 העורר הגיש הצהרה למשרדי מיסוי מקרקעין לפיה שווי המכירה של חלקו במקרקעין עומד על סך של 5,500,000 ₪. העורר הגיש שתי שומות עצמיות- האחת, לפי חישוב ליניארי מוטב עד לשווי של 2,362,544 ₪; והשנייה, לפי חישוב מלא, על יתרת השווי - 3,137,456 ₪.

6. ביום 13.3.2019 הוציא המשיב שומה לפי מיטב השפיטה. בשומה קבע המשיב, לאחר שביקר פעמיים בנכס, כי הנכס אינו עונה להגדרת "דירת מגורים" ולכן העורר לא זכאי לחישוב ליניארי מוטב לפי סעיף 48א(ב2) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"). במסגרת השומה הוכרו לעורר הוצאות שנדרשו, למעט ההוצאות אשר פורטו בסופה.

7. ביום 17.4.2019 נשלחה למשיב בקשת העורר למתן ארכה בת 45 ימים להגשת השגה. ביום 20.5.2019 ניתנה ארכה להגשת השגה עד ליום 20.6.2019.