פס"ד בערעור שעניינו תביעת נזקין בשל טענות לתרמית הנתבעת כאילו הבן אותו ילדה הוא שלו

פתח דבר

שנים רבות אחר שנפרדו הצדדים בגט פיטורין מצא המערער מכתב שכתבה המשיבה לפלוני,  וממנו הסיק כי זה אשר חשב אותו לבנו בכורו כלל אינו ילדו שלו אלא של אחר. מעת שכך, הגיש המערער תביעה נזיקית שעילותיה תרמית ורשלנות ובה עתר לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בשל התרמית האמורה ומצג השווא שהציגה בפניו המשיבה כאילו התעברותה הייתה ממנו, מצג בשלו נישא לה. 

בית המשפט לענייני משפחה בפ"ת (כב' הש' נ. גדיש)  בפסק דינו מיום 15.7.20 דחה התביעה ומכאן הערעור.

הנדרש לנדון

1. הצדדים נישאו זל"ז בשנת 1986 והתגרשו בשנת 2004. היו אלו נישואיה השניים של המשיבה.

קודם נישואיהם, בהיותם של הצדדים במערכת יחסים זוגית,  התעברה המשיבה ונשאה ברחמה את א'. נוכח הריונה של המשיבה החליטו הצדדים להינשא, וביום 15.5.87 נולד א. . בדיוק שנתיים לאחר מכן, ביום 15.5.89, נולד בנם השני ת'. .

2. הצדדים לא רוו נחת בנישואיהם, ובכתב הגנתה של המשיבה מתוארת מערכת היחסים הקשה בינה למערער ואף בינה לבין ילדיה. מכל מקום, במסגרת הסכם הגירושין קיבל המערער את המשמורת על ילדיו שהיו אז כבני 15 ו – 17 בהתאמה, ואלו עברו לגור עמו. הקשר של הילדים עם אימם, מסיבות כאלה ואחרות שאין כאן המקום לפרטן,  היה רעוע ורחוק.  עד כדי כך באו הדברים שהבן ת' הגיש בבגרותו תביעת נזיקין כנגד אמו ע"ס 1,500,000 ₪ בשל טענותיו להזנחתה אותו, תביעה אשר הסתיימה בפסיקה על דרך הפשרה ע"פ  סע' 79 א (א)  לחוק בתי המשפט התשמ"ד – 1984,  ואשר במסגרתה חייב בית המשפט את המשיבה לשלם לת' 10,000 ₪ (תמ"ש 52882-12-13). 

3. והנה, כך לטענת המערער, שנים רבות אחר גירושיהם, בשנת 2012, בעודו תר אחר מסמכים כלשהם, הוא מצא העתקים של שני מכתבים שנכתבו בכתב ידה של המשיבה  ומופנים ל"איש סוד" שלה בשם "ש.", ומהם ניתן ללמוד כי המשיבה הייתה ביחסים אינטימיים עם אחרים בתקופת מערכת היחסים הזוגית בין הצדדים, קודם וגם לאחר נישואיהם.  באחד מהמכתבים, מכתב שתאריכו 14.1.91 ,  מספרת המשיבה לאיש סודה  על מפגשי טיפול אצל פסיכולוג כלשהו (להלן- המכתב) ובו נכתב, בין השאר –

"...בקיצור גם אני הולכת לשם (=לפסיכולוג – הערה שלנו) בלב כבד בגלל הכסף, אבל בפגישה השניה כבר יצא לי בעזרת שאלותיו שילדיי אינם ילדי ועל הסיפור עם השכן, וזה מה שדירבן אותי להמשיך שם כי אני חייבת לדבר על זה ובמקום ציבורי לא הייתה מעיזה"

(ההדגשה שלנו; נספח ד' למוצגי המערער).