פס"ד בערעור שעניינו הפקדת ערובה להוצאות במסגרת תיק על קיום צוואה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 19.2.20 (כב' השופטת איריס ארבל-אסל) שקיבל את ערעור המשיבים על החלטת כב' רשמת בית המשפט וחייב את המבקש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסך של 50,000 ₪.

א.           רקע עובדתי

1. הצדדים הם ילדיו של המנוח צ' ב' ז"ל (להלן: המנוח) שנפטר ביום 13.6.18.

2. המשיבים (להלן גם: האחים) הגישו בקשה לקיום צוואת המנוח מיום 21.6.15 (להלן: הצוואה) שבמסגרתה המבקש (להלן גם: מ') הודר מהעיזבון ומ' הגיש התנגדות לקיום הצוואה.

3. האחים הגישו בקשה לחייב את מ' בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן: תקנה 519) וכב' רשמת בית המשפט קמא דחתה את בקשתם (להלן: ההחלטה).

4. האחים הגישו ערעור על ההחלטה וטענו שכב' הרשמת שמה דגש רב מידי על זכות הגישה לערכאות והתעלמה מכך שמ' הוא איש בעל אמצעים המתגורר בווילה ב---- עם בריכת שחייה והוא מסוגל להפקיד את הערובה להבטחת הוצאותיהם, ככל שהתנגדות הסרק שהגיש לצוואה, תידחה. לטענתם, חרף יכולותיו הכלכליות של מ', הוא הבריח את רכושו לאשתו ועד היום אחד מהאחים שמ' חויב לשלם לו הוצאות בהליך אחר בסך של 30,000 ₪, לא הצליח לגבות ממנו דבר. לדבריהם, אם מ' לא יחויב בהפקדת כסף להבטחת הוצאותיהם, הם יאלצו "לרדוף אחרי הרוח" ולא יצליחו לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם ככל שההתנגדות לצוואה תידחה.

5. האחים טענו שסיכויי ההתנגדות לצוואה שהגיש מ' קלושים ביותר ולאור התנהלותו של מ' והיותו "חייב מקצועי" שהבריח את כל נכסיו, יש לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות.

6. בית המשפט קמא קיבל את ערעור האחים וקבע בפסק דינו (להלן: פסה"ד) שהעובדה שמ' לא שילם את ההוצאות שנפסקו לאחד מהאחים בהליך אחר מלמדת שאם מ' לא יחויב בהפקדת ערובה "עשוי הדבר להביא לעיוות דין" וכי סיכויי מ' שתתקבל התנגדותו לצוואה אינם גבוהים. בין היתר נקבע בפסה"ד כי:

               "המשיב לא טען וממילא לא הביא אסמכתאות להוכיח כי אין בידיו יכולת כלכלית להפקיד ערובה, ככל שתיפסק. נוכח האמור, אין מדובר בחסימת הגישה לערכאות ממי שהפרוטה לא מצויה בכיסו".