פס"ד בערעור שנושאו זכויות המערערת בדירה הרשומה על שם המשיב

האם למערערת זכויות בדירה הרשומה על שם המשיב בלבד ואשר נרכשה כשלוש  שנים קודם לנישואי הצדדים והצדדים התגוררו בה במהלך נישואיהם ? וליבת העניין  – האם עלה בידי המערערת להוכיח את אותו "דבר מה נוסף" הנדרש, על פי הפסיקה הנוהגת, לצורך הוכחת שיתופו של נכס חיצוני בין בני זוג. 

לכך אנו נדרשים בערעור שהוגש ע"י המערערת על פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט לענייני משפחה בפ"ת (כב' הש' מ. קראוס)  ביום 7.1.15 (להלן- פסק הדין)  וביום 14.7.19 (להלן – פסק הדין המשלים)  במסגרתו קבע בית המשפט כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת זכויותיה בדירה, וכן הוסיף וקבע את אופן איזון המשאבים שבין הצדדים.   

הנדרש לנדון

1. הצדדים נישאו ביום 25.8.03 ולהם שני ילדים מנישואיהם אלו. בין הצדדים נגלע קרע שהביא לניהול הליכים משפטיים שונים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני. 

פסק הדין  עוסק בתובענות רכושיות הדדיות שהוגשו ע"י הצדדים (תמ"ש 25061-03-12 ותמ"ש  8569-09-14)  עיקרן נוגע לזכויות בדירה בפ"ת, אותה רכש המשיב בשנת 2000, כשלוש שנים קודם לנישואי הצדדים (להלן – הדירה בפ"ת או הדירה), והן רשומות על שם המשיב בלבד.   

2. אין חולק כי הצדדים התגוררו בדירה מאז נישואיהם (לטענת המערערת אף זמן מה קודם לכן) ועד למועד הקרע והפרידה במהלך שנת 2012.
3. במהלך חיי נישואיהם הוסיפו הצדדים ורכשו מגרש בהוד השרון והחלו לבנות עליו בית מגורים (להלן- הבית בהוד השרון). הזכויות בבית ובמגרש נרשמו על שם הצדדים בחלקים שווים. 
4. המערערת טענה לזכויות בדירה בפ"ת מכמה וכמה נימוקים. לטענתה, העובדות הנוגעות להתנהלות הצדדים ביחס לדירה מלמדות באופן חד משמעי על כוונת המשיב לשתפה בזכויות בה, ויש בהן ללמד על אותו "דבר מה נוסף" הנדרש בפסיקה להוכחת כוונת שיתוף בנכס חיצוני לנישואין  – כך נטען כי הצדדים החלו להתגורר יחדיו בדירה כשנה קודם לנישואיהם ועד למועד הקרע משך כעשר שנים, כאשר במהלך תקופה זו נולדו ילדיהם.  המערערת הכניסה מיד עם נישואי הצדדים סך של כ – 100,000 ₪, מכספים שצברה עובר לנישואין, לחשבון המשותף של הצדדים, סך אשר שימש לצרכי הדירה. כך ובנוסף  נלקחו הלוואות כספיות ע"י המשיב לצורך רכישת הדירה אשר חלקן שולם והוחזר במהלך חיי הנישואים של הצדדים מתוך חשבונם המשותף,  הצדדים ביצעו שיפוצים משמעותיים בדירה במהלך חיי הנישואין. כמו כן, עם רכישת הבית בהוד השרון הבהיר המשיב כי דמי השכירות שישולמו עבור הדירה בפ"ת ישמשו כהחזרי הלוואה לבית בהוד השרון ועוד. 

המשיב הכחיש את טענותיה של המערערת, וטען כי לא הייתה לו כל כוונה לשתף את המערערת בדירה אותה רכש מכספים שלו עובר לנישואיהם, וכי השיתופיות שבין הצדדים נוגעת אך ורק לבית אותו רכשו יחדיו במהלך נישואיהם, כאשר גם לעניינו של הבית הרי שעיקר תמורתו שולמה מכספים של המשיב עובר לנישואי הצדדים.  לטענת המשיב, השיפוצים שנעשו בדירה לאורך שנים היו זניחים בעיקרם ואין ממש בטענות המערערת כי השקיעה כספים משלה לדירה, כך הכספים אשר נטען כי הועברו על ידה לאחר נישואי הצדדים היו כספי מתנות החתונה – הא ותו לא. 

פסק הדין מיום 7.1.15

5. בית משפט קמא בפסק דינו דחה את טענות המערערת לשיתוף בדירה בפ"ת. בית המשפט קבע כי לא הוכח כלל שהמשיב התכוון לשתף את המערערת בזכויות בדירה.  בית המשפט סבר כי הצדדים לא התגוררו יחדיו בדירה תקופה משמעותית (סע' 19 לפסק הדין), כי לא הוכח שהמשיב הציג לפני המערערת מצג כאילו הדירה משותפת להם (סע' 21 לפסק הדין), כי לא הוכח הסכום אותו שילמו הצדדים לשיפוץ הדירה כמו גם היקף השיפוץ ומכל מקום גם אם עלות השיפוץ הגיעה כדי 150,000 ₪, כטענת המערערת, הרי שחלקה בשיפוץ זה (מחצית)  אינו עולה כדי סך משמעותי המלמד על כוונת שיתוף ספציפי בדירה (סע' 22 לפסק הדין), כך נקבע כי לא הוכח כי המערערת הכניסה 100,000 ₪ מכספה שלה לטובת צרכי הדירה וכי סך זה אין מקורו בכספי מתנות החתונה, ומכל מקום אף  בסך האמור אין כדי ללמד על כוונת שיתוף (סע' 23 לפסק הדין),  לא הוכח כי המערערת השתתפה בהחזרי הלוואות שנלקחו לרכישת הדירה וככל שאכן ההלוואות הנזכרות אכן שימשו לרכישת הדירה הרי שגם אז חלקה של המערערת בהחזרן אינו מצדיק קביעת שותפות בדירה (סע' 24 לפסק הדין).