השופט י' אלרון:

1. בלילה שבין 22 ל-23 באוקטובר 2016 נרצחה באכזריות רבה הואידה שוא (להלן: המנוחה), אשת המערער ואם ארבעת ילדיהם המשותפים, במהלך נסיעתה עם המערער חזרה לביתם לאחר ביקור משפחתי.

           בית המשפט המחוזי מרכז–לוד (השופטים מ' פינקשלטיין, ל' ברודי ור' אמיר) הרשיע את המערער בביצוע עבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), כנוסחו טרם תיקון 137 לחוק, ובעבירות של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק ומסירת ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 לחוק. על המערער הושת עונש של מאסר עולם, כמצוות המחוקק, וכן פיצוי לילדי המנוחה בשיעור המרבי הקבוע בסעיף 77 לחוק.

           הערעור שלפנינו מופנה נגד הכרעת הדין, ובגדרו טוען המערער כי לא התגבש אצלו היסוד הנפשי של "כוונה תחילה", לפי סעיף 301(א) לחוק, כנוסחו דאז, ובכלל זה לא התקיימו יסודות "ההחלטה להמית" והיעדר קנטור; כמו כן כי לא הוכח מניע מצידו לרצח המנוחה, באופן המחליש את הראיות שהציגה התביעה במשפטו; וכי ניתן משקל מופרז לשקריו בחקירתו.

כתב האישום

2. על פי המתואר בכתב האישום, בליל הרצח, לאחר שעת חצות, שבו בני הזוג מביקור אצל אחות המערער בבידיא שבשומרון ונסעו ברכבם בכביש 505 מזרחה.

           סמוך לאחר תחילת הנסיעה, גמלה בלבו של המערער ההחלטה להמית את המנוחה. לשם כך עצר את הרכב בשולי הדרך, כ-600 מטרים ממערב לכניסה לישובים ברקן וקריית נטפים (להלן: זירה 1), ירד מהרכב והחל לחבוט בראשה של המנוחה ובגופה שוב ושוב בעוצמה רבה באמצעות משקולת ברזל ואבנים שהיו בצד הדרך.

           לאחר מכן כיסה המערער באדמה את המשקולת המגואלת בדם. המנוחה זעקה לעזרה, והמערער הכניס אותה לרכב והמשיך בנסיעתו.

           לאחר נסיעה קצרה עצר שוב בשולי הדרך כ-150 מטרים ממזרח לצומת הכניסה לאזור התעשייה ברקן (להלן: זירה 2), הכה מחוץ לרכב את המנוחה בראשה ובגופה בעוצמה באמצעות אבנים וגרר אותה בחזרה לרכב.

           המערער המשיך בנסיעה קצרה ועצר בשלישית בשולי הדרך כ-1.5 ק"מ ממערב לצומת גיתי אבישר (להלן: זירה 3), הוציא את המנוחה מהרכב והניח אותה על הקרקע.

           במועד כלשהו חיבר המערער אזיקונים זה לזה וכרך אותם בחוזקה סביב צוואר המנוחה.