פס"ד בערעור של חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ על הרשעתה בפגיעה בערך טבע מוגן ועל גזר הדין

השופט י. עדן

הערעור וכתב האישום המתוקן

1. זהו ערעור הנאשמת 1 והנאשם 2, על הכרעת הדין של בית משפט השלום באילת מיום 30.1.20 ועל גזר הדין מיום 14.7.20 (כב' השופט ת. אורינוב).

המערערים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בעבירות של פגיעה בערך טבע מוגן לפי סעיפים 33(ג) ו- 57 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח – 1998, ותקנה 3(א) לתקנות גנים לאומיים, שמורות  טבע ואתרי הלאום (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), התשמ"ד – 1983, וסעיף 29 לחוק העונשין.

המערערת 1 הורשעה גם בהתאם לסעיף 23(א)(2) ו- 23(ב) לחוק העונשין.

המערערת 1 – חברת קו צינורות אילת אשקלון בע"מ ("קצאא") הינה הנאשמת 1 בכתב האישום המתוקן, המערער 2 מר זאב צל ("צל") הינו הנאשם 2, ובכתב האישום המתוקן שני נאשמים נוספים – הנאשמת 3 מרינה דרומית דייורס בע"מ ("מרינה"), והנאשם 4 מר אייל בר ציון ("בר ציון") .

על פי כתב האישום המתוקן, קצאא מחזיקה, בין היתר, במזח הצפוני, המכונה מס' 1, של נמל הנפט באילת ("המזח"), צל היה בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום מנהל בקצאא, מרינה היא חברה אשר עסקה בביצוע עבודות תת מימיות, ובר ציון היה בעליה ומנהלה של מרינה בזמנים הרלבנטיים.

במועד שאינו ידוע, עובר לתאריך 8.12.13, החליטה קצאא לבצע עבודות של הסרת מפגעים בנקודות קשירה של אוניות נפט – מכליות בנמל אילת, ולצורך כך אישרה את התקציב לביצוע העבודות.

לאחר אישור התקציב, ומתן אישור על כך לצל, יזם צל פניה למרינה לצורך התקשרות מחייבת לאור העובדה שמרינה ביצעה במהלך שנת 2011 עבודות דומות עבור קצאא בשטח הנמל.

צל ידע שביצוע עבודה זו כפוף לאישור המשיבה, רשות הטבע והגנים, בשל נזק צפוי לערכי טבע מוגנים, אך לא בדק או וידא עובר לביצוען, כי ניתן אישור מתאים מטעם המאשימה.