-
לצורך הכרה בהורות על בסיס האדן של זיקה לזיקה, נקבעו בפסיקה שתי דרישות יסודיות: הראשונה - חיים בזוגיות קבועה טרם ההוריה והשנייה – קיומו של הסכם הורות שבו מעוגנת הכוונה המשותפת להוריה מראשיתה (בע"מ 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה (1.4.15), בע"מ 4880/18 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (24.1.19) ובע"מ 5544).
-
בית המשפט העליון לא חייב הגשת תסקיר במסלול הורות של זיקה לזיקה. בבע"מ 3518/18 ב"כ היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (3.2.20), ציין כב' השופט מינץ כי: "בעוד שבראשית דרכו כאמור, נתן הצו הכרה בהורה גנטי שהותנתה בעריכת תסקיר, כיום נפתח הפתח להכרה בהורות שאינה גנטית בנסיבות שעליהן לא חל חוק הפונדקאות, ואף מבלי שהוגש תסקיר" (סעיף 9). (ראו גם: עמ"ש (מחוזי מרכז) 32265-02-18 ב"כ היועץ המשפטי לממשלה נ' ש. ט, (סעיף 7 (26.11.2018)).
לעמדה התומכת בגישה מרחיבה ביחס לדרישה להגשת תסקיר: ראו: ד"ר יחזקאל מרגלית, הורות משפטית מן הדין ומן הצדק – גבולותיו הנורמטיביים הראויים של צו ההורות הפסיקתי", משפטים מז' 113, 170-174 (2018).
-
במקרה דנן, המשיבות הגישו עם בקשתן לבית המשפט קמא, צרור של אסמכתאות המלמדות שהן בנות זוג המקיימות משק בית משותף משנת 2010, כי הן חתמו על הסכם להורות משותפת בשנת 2011 וכי הן מגדלות את הקטינות יחדיו, כשתי אימהות שוות זכויות וחובות, מרגע היוולדן.
-
המערער בחר שלא לחקור את המשיבות על התצהירים שהן הגישו בתמיכה לבקשתן וכפי שקבע ביהמ"ש קמא, המערער לא כפר בעובדות שפירטו המשיבות בבקשתן. ככל שסבר המערער שהעובדות שפירטו המשיבות במסגרת בקשתן אינן נכונות, היה עליו להתכבד ולבקש לקיים דיון הוכחות לצורך בחינת המסד העובדתי שעליה נשענה בקשת המשיבות.
-
המערער לא פקפק בנכונות טענות המשיבות והראייה לכך שהוא הסכים שיינתן צו הורות פסיקתי ביחס לקטין ללא תסקיר. זאת, לאור העובדה שלגביו הבקשה למתן צו הורות הוגשה בסמוך לאחר לידתו. אם המערער היה סבור שקיים ספק באמיתות טענת המשיבות שהן חיו כבנות זוג ידועות בציבור כמה שנים לפני שנולדו הקטינים או שהן לא הסכימו לפעול למימוש ההורות במשותף טרם שכל אחת מהן הרתה, חזקה שהיה מבקש לבחון זאת בטרם שהסכים למתן צו הורות ביחס לקטין. הסכמתו המהירה והבלתי מסויגת למתן צו הורות ביחס לקטין, מלמדת שטענות המשיבות לא העלו אצל המערער כל פקפוק בנכונותן.
-
בכל הכבוד, לא ברור מדוע העובדה שתביעת המשיבות לקבלת צו הורות ביחס לקטינות הוגשה כשש שנים לאחר לידתן, היא כשלעצמה מהווה טעם לדרישה להגשת תסקיר. המשיבות הסבירו בבית המשפט קמא כי בעת שנולדו הקטינות לא היה קיים המסלול של צו הורות פסיקתי אלא רק הליך אימוץ ומאחר שאחת מהן אינה יהודייה, נאמר להן שלא ניתן לפעול בהליך לפי חוק האימוץ. הסבר זה יש בו הגיון רב וככל שהמערער סבר שיש לפקפק בהסבר זה והוא אינו נכון, היה עליו לבקש לחקור את המשיבות בנושא זה. וכי קיים חשש לפגיעה בטובת הקטינים דווקא במקרים שבהם היה שיהוי בהגשת הבקשה? יש לבחון כל מקרה לגופו ולברר מה היתה הסיבה לאיחור ולא לקבוע דרישה גורפת לקבלת תסקיר רק עקב העובדה שהבקשה הוגשה זמן ארוך יותר ממועד הלידה. אין להחיל הנחיה גורפת לגבי כלל הבקשות לצווי הורות באשר הן. יש לברר האם הגשת הבקשה בשיהוי מהווה אינדיקציה לכך שהבקשה מלאכותית או שמא ההשתהות בהגשתה אירעה בגין נסיבות סובייקטיביות פרטניות כמו במקרה דנן או מסיבה אחרת כגון חסרון כיס או חוסר נגישות לייעוץ משפטי. עוד יש לבדוק, האם ניתנו בעבר צווי הורות פסיקתיים לילדים אחרים של בני הזוג ללא התנגדות.
-
המערער לא יכול לעשות את מלאכתו קלה, להימנע מבקשה לקיום הליך חקירות במסגרת הוכחות ולדרוש קבלת תסקיר במקום לקיים קודם בירור עובדתי בבית המשפט. טענת המערער שקיימת עדיפות לקיום הבירור העובדתי באמצעות העו"ס ובמסגרת תסקיר ולא באופן פומבי באמצעות חקירה בבית המשפט, בכל הכבוד אינה טענה. אדרבא, בירור שנעשה במעמד שני הצדדים בהתאם לכללי סדרי הדין ודיני הראיות, אמינותו דווקא גבוהה יותר. תסקיר מהווה למעשה צבר של עדויות שאוסף העו"ס מהגורמים במשפחה ובקהילה, ובעקבותם מוגשת המלצה טיפולית ומקצועית. לצורך בדיקת נכונות העובדות שאוסף העו"ס במסגרת הכנת תסקיר, אין לו יכולת הערכה של עובדות כפי שיש לבית המשפט ששומע הוכחות. השאלה האם המשיבות חיו יחדיו במשק בית משותף בתקופה הרלוונטית והאם הן הסכימו במשותף לתהליך הבאת הילדים מראשיתו היא שאלה עובדתית צרופה. היא אינה שאלה שבה יש יתרון לעו"ס על פני בית המשפט השומע ראיות. לפיכך, לצורך בחינת התקיימותם של תנאי היסוד הנדרשים לצורך הכרה במנגנון הזיקה לזיקה, אין יתרון לתסקיר העו"ס.
-
עמדת העו"ס נחוצה כאשר עולה חשש שמתן צו ההורות אינו תואם את טובת הקטין. כשיש חשש שלמעשה לא מדובר בהורה נוסף או שקיימת סכנה לקטין מכך שבת הזוג או בן הזוג ימונה כהורה נוסף. כשמתעורר חשד כזה, ברור שקיימת חובה על ביהמ"ש לא להתבסס רק על העדויות שהצדדים מסרו אלא יש צורך בבחינה מעמיקה של איש מקצוע ואז יש מקום לקבלת תסקיר.
-
דהיינו, דרך הילוכה של הערכאה הדיונית בבחינת בקשה לצו הורות צריכה להיות מורכבת משני שלבים. בשלב הראשון יש לבחון את הראיות שמוגשות ע"י בני או בנות הזוג בכל הנוגע לתנאי היסוד שיש להוכיח על מנת לקבל צו הורות. הכוונה לחיי זוגיות עובר להוריה וכוונה ופעולה משותפת לצורך ההוצאה לפועל של הולדת הקטין. ככל שיש ספק בדבר אמיתות המסד העובדתי המוצג ע"י התובעים, אז על היועמ"ש לדרוש קיומו של דיון הוכחות על מנת ללבן ולבחון לאשורו את אמיתות המסד העובדתי שהוצג ע"י המבקשים. ב"כ היועמ"ש יכול כמובן לזמן עדים מטעמו לסתור את גרסת התובעים.
-
רק אם בתום השלב הראשון עולה חשש ע"י ב"כ היועמ"ש או ביהמ"ש שמתן צו ההורות עלול לפגוע בטובת הקטין יש מקום, כשלב שני, לבקש הגשת תסקיר. ככל שיתברר שאכן קיימת אינדיקציה שצו ההורות לא עולה בקנה אחד עם טובת הקטין, על ביהמ"ש להורות על עריכת תסקיר. ברור שביהמ"ש מוסמך לאחר קבלת התסקיר למנות גם גורמי מקצוע נוספים ככל שיתברר שיש בכך צורך.
-
ברם, דרישה אוטומטית להגשת תסקיר בכל מקרה, אף שב"כ היועמ"ש לא רואה ולו צל צילו של ספק כי בן או בת הזוג של ההורה הביולוגי מתפקד בפועל כהורה מיטיב לכל דבר ועניין, אינה במקומה. הדבר דומה לסכסוך בין הורים ביחס לזהות ההורה המשמורן או ביחס לחלוקת זמני השהות. לא בכל מקרה נדרש תסקיר ולעיתים רבות, שעה שמדובר בשני הורים מיטיבים, בית המשפט יכול להכריע במחלוקת אף ללא תסקיר. הזמנת תסקיר היא אפשרות בלבד ואינה חובה בכל התיקים. התסקיר הוא כלי מקצועי חשוב ואולם הוא לא דרוש בכל מקרה. כך כשעסקינן בסכסוכי משמורת וכך צריך להיות גם בבקשות למתן צווי הורות.
-
המערער לא הסתייג כלל ממתן צו הורות ביחס לקטין. הוא היה משוכנע שאף בת הזוג של האם הביולוגית היא אם מיטיבה ולכן הורה ללא כל פקפוק והיסוס על מתן צו הורות ביחס אליו. אם המשיבה 1 היא אם טובה ביחס לקטין, מדוע יש צורך לבדוק את אימהותה ביחס לקטינות? וכי רק בגלל שהבקשה ביחס לקטינות הוגשה כמה שנים לאחר לידתן ולא סמוך לאחר מכן יש מקום לבחון את יכולתן ההוריות ע"י עו"ס?
-
כמו כן, יש לדחות את עמדת המערער לפיה התסקיר אמור לסייע בהכרעה ביחס למסלול שבו תכונן ההורות דהיינו, האם באמצעות צו הורות או באמצעות צו אימוץ. בצדק קבע ביהמ"ש קמא שבחירת המסלול המשפטי אינו עניין לתסקיר ואינה בסמכות העו"ס. מדובר בשאלה משפטית שאין בינה לבין התוכן והניתוח המקצועי שתסקיר אמור לספק ולא כלום. השאלה האם המבקשים עומדים בתנאים למתן צו הורות מכוח זיקה לזיקה (זוגיות קודמת להוריה ושותפות מוסכמת בהורות מתחילת ההיריון) או שהם לא עומדים בתנאים כגון שבן הזוג הצטרף בשלב מאוחר יותר ויש צורך בהליך אימוץ, היא שאלה עובדתית שאינה קשורה כלל למומחיות העו"ס שבגינה ניתן צו להכנת תסקיר.
קביעת הורות על פי אדן הזיקה לזיקה דומה לאימוץ אבל גם שונה ממנו. סעיף 22 לחוק האימוץ דורש כתנאי למתן צו אימוץ, הגשת תסקיר. ברם, מאחר שצו אימוץ מנתק קשר הורי בין הורה ביולוגי לבין ילדו הטבעי ויש צורך להוכיח עילת אימוץ לפני סעיף 13 לחוק האימוץ או הסכמה, קיימת חובה מנדטורית לקבלת תסקיר. גם דרישת התסקיר לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד) תשנ"ו – 1996, נובעת מכך שצריך לנתק את הקשר המשפטי בין היולדת – הפונדקאית – ליילוד. שונה הדבר במקרה של הענקת צו הורות שבמסגרתו אין צורך לנתק זיקה מהורה ביולוגי וכל שיש לבחון הוא האם בן הזוג של ההורה הביולוגי עומד בדרישות היסוד והאם הצו עולה בקנה אחד עם טובת הקטין. לצורך בחינה של שאלה יחסית מצומצמת זו, אין חובה בהגשת תסקיר (ראו: עמ"ש 28910-05-21 מדינת ישראל נ' פלונית (31.10.21), רמ"ש 45733-06-19 היועמ"ש נ' ש' (11.7.19)). במקרה דנן לא מדובר באימוץ שבו יש לבחון מי מבין המועמדים להיות מאמץ הוא המתאים ביותר להתמנות כהורה של הקטינות. הקטינות גדלות אצל המשיבות מיום היוולדן ואין "תחרות" עם מועמדים אחרים "למשרת הורה נוסף".
-
ידיהן של העובדים הסוציאליים עמוסות עבודה. אין הצדקה להטיל עליהם עריכת תסקירים שאינם נחוצים. תיקים רבים שבהם יש נחיצות רבה לקבלת תסקיר ממתינים לעיתים זמן רב עד שמוגש תסקיר. יש לעשות שימוש נכון ומושכל במשאב היקר והחשוב של העובדים הסוציאליים שמשרתים נאמנה ציבור גדול המשווע להתייחסותם ולעריכת תסקיר בעניינם. כמו כן, אין גם צורך להתערב בחייהם ובפרטיותם של בני או בנות זוג, שעה שאין לכך כל צורך ואין חשש ולו קל שבקלים שיש מקום לבחון אותם.
-
ההנחיות וההמלצות, בכל הכבוד, לא מחייבות את בית המשפט. כפי שציין כב' השופט ג'יוסי בעמ"ש 45359-10-18 היועמ"ש נ' מ.ש. (9.7.19):
"תחילה, אקדים ואציין כי אין לייחס לאותן המלצות משמעויות מעבר למטרה לשמן נועדו - להנחות או לחייב את המדינה בלבד. לא שיש להמעיט במשמעות זו, והיא רבה, אולם אין באותן המלצות כדי להנחות את בית המשפט, אשר יכריע בשאלת מתן צו הורות ותוקפו של צו ההורות על פי שיקול דעתו, ובהתאם למבחן "טובת הקטין".
ככל שזוג עונה על דרישות הפסיקה לקבלת צו הורות פסיקתי על יסוד האדן של זיקה לזיקה ואין כל חשש לפגיעה בטובת הקטין, אין מקום לעכב את מתן הצו ולסרבל את ההליך ע"י הזמנת תסקיר. טובת הקטין היא שמעמדו של ההורה שאינו ביולוגי ושמגדל את הקטין מיום היוולדו יוכר מהר ככל הניתן וטובתו מחייבת את פישוט התהליך.
-
המערער לא הכחיש במסגרת הדיון שהתקיים בפנינו את טענת ב"כ המשיבות, כי במקרים רבים ודומים, לא הגיש המערער ערעור על אף שניתנו צווי הורות פסיקתיים ללא תסקיר (עמ' 5 שורה 28) ואכן קשה להלום "אכיפה בררנית" דווקא ביחס למשיבות. כמו כן, גם בבע"מ 5544 המערער לא ערער על קביעת בתי המשפט שהורה על נתינת צווי ההורות ללא תסקיר והערעור התמקד רק בשאלת הרטרואקטיביות של צו ההורות.
-
בנוסף, יש לדחות את טענת המערער לפיה מטרת התסקיר "להוות מעין "ביטוח" למקרה בו חלילה יתגלע סכסוך בין בני/בנות הזוג ותוגש בקשה לביטול צו הורות הפסיקתי" (סעיף 17 לעיקרי הטיעון). בכל הכבוד, יש לתמוה על טענה זו. התסקיר אמור לבחון את התפקוד ההורי של מבקש צו ההורות ולא את התפקוד הזוגי. צו הורות פסיקתי דינו כדין הורות גנטית ולא מדובר בהורות "פריכה" שניתן לבטלה (ראו: עמ"ש 28910-05-21 מדינת ישראל נ' פלונית (31.10.21)). אין שום הצדקה שהתסקיר יבחן את היחסים הזוגיים של מבקשי צו ההורות ויש לבחון את השאלה הרלוונטית היחידה והיא האם התפקוד ההורי של ההורה שאינו ביולוגי הוא טוב וטובת הקטין להכיר בו כהורה נוסף. ככל שההורה הנוסף מתפקד כהורה לכל דבר ועניין, לא רלוונטית השאלה האם כיום הזוגיות איתנה. כשם שלא ניתן לפגוע בהורות גנטית בעקבות משבר ביחסים בין ההורים, הוא הדין להורות מכוח זיקה לזיקה.
-
סיכומו של דבר: אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות המשיבות בסך של 20,000 ₪.

_____________
נפתלי שילה, שופט
השופט שאול שוחט, סגן הנשיא – אב"ד:
אני מסכים.

______________
שאול שוחט, שופט סג"נ – אב"ד
השופטת עינת רביד:
אני מסכימה.

_______________
עינת רביד, שופטת
הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט שילה.
פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
ניתן היום, ב' טבת תשפ"ב, 06 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.

|
|

|
|

|
שאול שוחט, שופט, סגן הנשיא
אב"ד
|
|
עינת רביד, שופטת
|
|
נפתלי שילה, שופט
|
ניתן היום, ב' טבת תשפ"ב, 06 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.
