פס"ד בערעור על פס"ד שקבע כי מסמך בכתב ידו של המנוח אינו בגדר צוואה

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 30.5.23 (כב' השופט יהורם שקד בת"ע 35723-05-22) שקבע שמסמך בכתב ידו של המנוח אינו בגדר צוואה.

א.רקע עובדתי

1.המערערים הם שני ילדיו של המנוח ש' ז"ל (להלן: המנוח) מנישואיו הראשונים והמשיבה היא אשתו השנייה, שנשאה לו בשנת 1984.

2.מנישואיו של המנוח עם המשיבה נולדה להם הבת א' (להלן: א').

3.ביום 11.12.97 ערך המנוח צוואה בעדים (להלן: צוואת 97) שבמסגרתה העניק למשיבה את כל עיזבונו ובה נקבע גם, שאם המשיבה תלך לעולמה לפניו, תירש א' את כל עיזבונו.

4.המנוח נפטר ביום 28.1.22 והמשיבה הגישה את צוואת 97 לקיום. המערערים התנגדו לקיומה וטענו שחתימת המנוח על הצוואה זויפה וצוואה זו אף לא משקפת את רצונו האמיתי של המנוח, היות שהמנוח חתם עליה באילוץ ובכפייה של המשיבה. בנוסף, הגישו המערערים בקשה לקיום מסמך מיום 17.4.16 בכתב ידו ובחתימתו של המנוח, שלטענתם מהווה צוואה בכתב יד (להלן: המסמך) וזה המסמך:

5.המשיבה טענה שהמסמך כלל לא מהווה צוואה מאחר שאין בו הוראות ברורות ומדובר לכל היותר בהצהרת כוונות של המנוח שבעתיד ישנה את הצוואה. בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא, ביקש ב"כ המערערים להגיש "טיעון מסודר" ביחס למסמך (עמ' 4 שורות 34-35 לפרוטוקול הדיון מיום 30.3.23) ובית המשפט נעתר לבקשתו והמערערים הגישו טיעונים נוספים בכתב.