פס"ד בערעור על חיוב המערערת במזונות בנה הקטין

השופט שאול שוחט סגן נשיא, אב"ד:

העובדות הצריכות לעניין:

1. ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט שמואל בר יוסף , בתלה"מ 5503-05-18), מיום 20.12.2021, בתביעת המערערת לחיוב המשיבה במזונות בנה הקטין.

    

2. המערערת והמשיבה (להלן: האימהות) היו בנות זוג משך כחמש שנים. השתיים רכשו יחדיו מספר מנות זרע של אותו תורם. באמצעות מנות הזרע הרתה המערערת ובשנת 2015 נולד בנה (להלן: הקטין). לאחר מכן, הרתה המשיבה, באמצעות מנת זרע של אותו תורם, ובשנת 2016 נולדה בתה (להלן: הקטינה). בשנת 2016 חתמו האימהות, בתמיכה לבקשתן למתן צו הורות פסיקתי לפיו המערערת תהיה הורה לקטינה, על תצהירים תואמים. בשנת 2017 ניתן, בהסכמת ב"כ היועמ"ש, פסק דין לפיו המערערת היא אם נוספת לקטינה. לבקשת האימהות הוכנה גם בקשה לצו הורות פסיקתי בנוגע לזיקה בין המשיבה לקטין. דא עקא, בשלהי שנת 2017 האימהות נפרדו והמשיבה ביקשה לא להגיש את הבקשה בכל הנוגע לקטין.

3. בשנת 2018 הגישה המערערת תביעה למשמורת משותפת על הקטינה ולקביעת הסדרי שהות שווים עמה, אצל כל אחת מהאימהות, וכן תביעה לחיוב המשיבה לשאת במזונות הקטין. בתביעה זו בה ניתן פסה"ד שהוא מושא הערעור שלפנינו. המשיבה, מצדה, הגישה תביעה לביטול צו ההורות שניתן בקשר לקטינה אלא שזו נדחתה ע"י ביהמ"ש קמא (בשנת 2020) ובהמשך נדחה בבית משפט זה גם ערעור המשיבה על פסה"ד שדחה את תביעתה לביטול (להלן: הליך הביטול). פסק דין זה אושר בבית המשפט העליון. במסגרת ההליכים שהתנהלו בביהמ"ש קמא נקבעו הסדרי שהות בין המערערת לקטינה. בין המשיבה לקטין לא מתקיימים הסדרי שהות.

    

4. בתביעה שהגישה למזונות הקטין עתרה המערערת לחיוב המשיבה לשלם לידיה 1,800 ₪ בגין מזונותיו בתוספת 1,886 ₪ בגין חלקו בעלות המדור והוצאות אחזקתו כמו גם במחצית הוצאותיו הרפואיות החריגות. המערערת ביססה את תביעתה על הסכם מכללא שנכרת בין השתיים בדבר אחריות הורית משותפת לקטין ולקטינה כאחד וטענה כי הסכם זה נלמד משורה של ראיות, לרבות מבקשות ההורות לקטין ולקטינה מהן עולה התחייבות מפורשת של המשיבה לדאוג לצרכיו של הקטין גם במצב של פרידת האימהות. המערערת טענה, כי המשיבה שימשה אפוטרופוסית למעשה על הקטין וכי היא הסתמכה על מצגי המשיבה בכל הנוגע לכלכלת הקטין. המערערת טענה בתביעתה, כי הכנסתה מסתכמת בסך של 8,000 ₪ לחודש בלבד וכי אין לה רכוש מניב או בר מימוש נוסף ולעומתה מצבה הכלכלי של המשיבה משופר, היא משתכרת 10,000 ₪ לחודש ומקבלת הכנסה נוספת של 1,000 ₪ מדי חודש בגין השכרת דירתה, כמו גם סיוע כספי מבן זוגה של אמה.

    

5. המשיבה טענה בכתב הגנתה, כי מעולם לא התנהגה כאמו של הקטין ולא הייתה אמונה על פרנסתו. המשיבה חלקה על טענות המערערת באשר להכנסתה וטענה כי הכנסתה החודשית הממוצעת של המערערת עולה כדי סך של 11,505 ₪ והיא בעלת פוטנציאל השתכרות של 13,000 ₪ לחודש כמו גם בעלת רכוש – נכס בשווי 900,000 ₪ אותו קיבלה בירושה. לעומתה, היא משתכרת סך של 8067 ₪ בחודש בלבד, אינה מקבלת כל סיוע ושתי קטינות סמוכות על שולחנה: הקטינה ובת נוספת שנולדה לה שהיא בת שנתיים כיום.

    

   פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה