פס"ד בערעור על הרשעה בעבירת שהייה בישראל שלא כדין

נוסח מותר לפרסום – בהשמטות לפי החלטה מיום 22.6.2015

כב' השופט יגאל מרזל:

1. לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ירון מינטקביץ') מיום 11.10.2012. בהכרעת דין זו הרשיע בית משפט השלום את המערער, [פלוני], בעבירה אחת של שהייה בישראל שלא כדין – לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 ("חוק הכניסה לישראל"). נגזרו על המערער עונש של מאסר בפועל וכן עונש של מאסר על תנאי. המערער ריצה כבר את עונש המאסר בפועל. הערעור מכוון רק נגד הכרעת הדין. הטענה המרכזית של המערער – תושב האזור – היא שהוא נאלץ להיכנס לישראל שכן נשקפת לו סכנת חיים באזור. משכך הוא טוען, והעניין יפורט להלן בהרחבה, שלא היה מקום להעמידו לדין, ולחלופין שלא היה מקום להרשיעו בעבירה שבה הורשע. בשל חשיבות מהלך הדיון בבית משפט קמא, נפרט בהרחבה במידת מה את מהלך הדיון בערכאה זו ולאחר מכן נשוב לערעור שלפנינו.

כתב האישום - התשובה לו - ומהלך המשפט

2. כתב האישום ייחס למערער עבירה של שהייה בישראל שלא כדין בשל כך שביום 24.5.2012 הוא שהה בשער שכם בעיר העתיקה בירושלים, וזאת "ללא היתר כדין". בבית משפט השלום, במענה לכתב האישום, תשובת המערער הייתה שהוא מודה בכך שהוא שהה בישראל (מבלי שניתן לו אישור מפורש מהרשויות המוסמכות). הוא טען עם זאת, שהוא שהה בישראל בשל "כורח". זאת שכן הוא היה שותף בעסקאות למכירת מקרקעין בשטחים – מקרקעין של תושבים פלסטינים שנמכרו ליהודים, ובשל כך נשקפת סכנה ממשית לחייו.

3. בתחילת המשפט, טען אפוא בא כוח המערער בבית משפט קמא, עו"ד נאשד קאדרי, טענה של הגנה מן הצדק. צוין ש"במקביל הסניגוריה הארצית פועלת כדי שהנאשם יוכל לשהות במדינת ישראל באופן חוקי לאור המצב בו הוא נמצא... בשלב זה אני מעלה טענה זו של הגנה מן הצדק... יש לקבל את הטענה שלנו ולהורות על מחיקת כתב האישום" (ישיבה מיום [...]). הדברים התייחסו לתשובתו של המערער לכתב האישום בעניין הסכנה הממשית לחייו. בא כוח המערער הוסיף בדיון זה, שהוא לא מוצא מקום להודות בעבירה, הן לאור טענת ה"הגנה מן הצדק", הן לאור טענה של "צורך" והן בשל כך שהודאה בשלב זה יכולה "לבטל את האפשרות שהנאשם יקבל היתר שהייה בישראל כפי שאנו פועלים". ועוד הוא הוסיף ש"אין מחלוקת על עובדות כתב האישום". עמדת המאשימה באותה ישיבה הייתה שהמערער אינו מאויים ומכל מקום שאין ההליך בבית משפט קמא ההליך הנכון לאפשר למערער לשהות בישראל שלא כדין.

4. בבית משפט קמא נשמעו עדים – המערער עצמו וכן רבש"צ [יישוב מסוים] שהעיד בעניין הסכנה למערער בשל עסקת מכר המקרקעין שהוא טען לה. במהלך המשפט הוגשו מטעם המערער גם שתי ראיות: הראיה הראשונה היא נוהל 5.1.0001 של רשות האוכלוסין וההגירה שעניינו "קבלת בקשות בלשכות רשות האוכלוסין". נוהל זה קובע בסעיף א.2 לו ש"עד לקבלת החלטה בבקשה או בערר לא יורחק המבקש/העורר" (נ/1). כמו כן הוגש על ידי המערער עותק של הבקשה המפורטת שהוא הגיש למשרד הפנים לשם הסדרת מעמדו בישראל (נ/2). מדובר בבקשה שהוגשה לאחר הגשת כתב האישום ולאחר שנשמעו הטענות המקדמיות והתיק נקבע להוכחות (בקשה מיום 10.9.2012). לבקשה צורפו נספחים רבים.

5. לאחר מכן נשמעו סיכומי הצדדים. המאשימה טענה בסיכומיה שהנוהל שהוגש על ידי המערער (נ/1) אינו מתאים שכן המערער לא הגיש את בקשתו להסדרת מעמדו בישראל (נ/2) קודם להליך הפלילי, אלא רק במהלך ניהול ההליך. זו הייתה גם התייחסות המאשימה לטענת ההגנה מן הצדק שעניינה הסיכון הנטען שנשקף למערער אם יורחק לאזור. המאשימה גם ביקשה לדחות את טענת ה"צורך" וזאת בעיקר לנוכח העובדה שהמערער הכניס את עצמו לסיכון שלו הוא טוען. בא כוח המערער ביקש להגיש סיכומים מפורטים בכתב, וכך נעשה.

6. בסיכומים המפורטים בכתב שהגיש המערער לבית משפט השלום עלו טענות שהן במידה רבה גם הטענות בערעור שלפנינו. המערער טען, שהוא נתון בסכנת חיים ממשית באזור. בנסיבות אלה נטען שאסור למדינת ישראל להרחיק את המערער לאזור, וזאת "לפי שורה של מקורות נורמטיביים... לרבות פסיקת בית המשפט העליון". המערער טען שבנסיבות אלה, ראשית, הוא לא עבר עבירה פלילית של שהייה בישראל "בניגוד לחוק" כלשונו של סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל. ועוד נטען, שיש לפרש את סעיף העבירה באופן זה שכאשר אדם נמצא בישראל בשל סכנה ממשית הנשקפת לחייו – הוא אינו עובר עבירה פלילית של שהייה בלתי חוקית כאשר הרשויות "מודעות למצבו אך אינן פועלות כדי להגן עליו ואינן מסייעות לו להסדיר את מעמדו". שנית, נטען שנפל פגם בהעמדתו של המערער לדין פלילי ויש לבטל את כתב האישום. כך הדבר, שכן הגשת אישום פלילי נגד המערער בנסיבות סיכון החיים שבהן הוא נתון, היא בלתי סבירה, בלתי מידתית ועומדת בניגוד לעקרונות של צדק והגינות משפטית. בהקשר זה ציין המערער בין היתר את נוהל משרד הפנים הנזכר לעיל המונע הרחקה כאשר בקשה תלויה ועומדת (נ/1). הוסף ונטען שאין לייחס משמעות לכך שבקשת הסדרת המעמד שהגיש המערער (נ/2) הוגשה בשלב מאוחר של ההליך. נטען אפוא שהמשך ההליך הפלילי נגד המערער בנסיבות אלה מקים לו הגנה מן הצדק. לבסוף, המערער טען שעומד לו סייג ה"צורך" לפי סעיף 34יא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ("חוק העונשין"), וזאת בשל קיומה של סכנה מיידית ומוחשית לחייו, חירותו וגופו אם ייכנס לשטחי האזור. לחלופין טען המערער שעומד לו סייג "זוטי דברים" לפי סעיף 34יז לחוק העונשין. נטען שמדובר בשהייה בישראל ללא שנעברה עבירה נוספת; שהייה בשל חשש לחיים באזור; וכאשר האינטרס הציבורי מחייב הכרה בסייג "זוטי דברים" בנסיבות אלה של הסכנה לחייו של המערער.