פס"ד בערעור על החלטת רשמת הוצל"פ שעיקרו הצורך בהנמקת החלטות

1. ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ בתיק פרטני 14-00232-13-6 מיום 22.3.20 (להלן: "ההחלטה"). עסקינן בהחלטה הקשורה עם טענות המערערת ביחס לאופן חישוב החוב בתיק, שניתנה בעקבות החלטה קודמת מיום 18.3.20 של כב' הרשמת אשר הורתה לגזברות מחוז ירושלים של רשות האכיפה והגביה לבצע בדיקה לטענות המערערת באשר לשיעור החוב בתיק ואופן חישובו.

1. ההחלטה עצמה היא למעשה ציטוט במתכונת של "העתק והדבק" של הודעת הגזברית בכתב יד ולאחריה קובעת כב' הרשמת, כי לאור ההודעה טענות המערערת נדחות.

1. בתמצית, טוענת המערערת לגופם של דברים כי שגתה כב' הרשמת מקום בו קיבלה את החוב בתיק על פי תחשיב גזברות ההוצאה לפועל, שהתייחס לקרן החוב כמקשה אחת ולא בהתאם למועדי התגבשות החיובים השונים ; שהם למעשה מועדים שונים הקשורים עם הפרשים לגביית חיובי מזונות שאושרה הגשתם לביצוע, שהתגבשו במועדים נמשכים ושונים ולא במקשה אחת. 

כן טוענת המערערת כי ההחלטה נושא הערעור איננה מנומקת.

1. המשיב, המתגורר בXXX מזה עשרות שנים ביכר שלא להתייצב לדיון ולא הגיש לתיק זה כל תגובה חרף שהות שניתנה לו גם לאחר הדיון מיום 1.12.20 וחרף העובדה שבתיקים קשורים שהסתיימו זה מכבר הגיש הודעות משתלחות וחריפות אך בימים האחרונים.

1. לאחר שעיינתי במלוא המצוי בתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, בראש ובראשונה בהיעדר הנמקה של ממש להחלטה.

קרן החוב, כפי שניתן להבין גם מהחלטת כב' הרשמת מיום 18.3.20, מושתתת על הוראות פסק דיני בתלה"מ 47097-03-19 מיום  23.12.19 (להלן: "פסק הדין"). בפסק דין זה אושר למערערת להגיש לביצוע סדרה של הפרשי מזונות לגביה שהמוסד לביטוח לאומי אישר אכיפתם באופן עצמאי על ידי התובעת. זאת, בהתייחס למועדים שמחודש 5/90  ועד חודש 11/06. השיעור המצרפי של כלל הפרשי החוב עומד נומינלית על סך של 135,740 ₪ כעולה מאישור המוסד לביטוח לאומי שצורף לכתב התביעה הנ"ל.