פס"ד בערעור על החלטת רשם הוצל"פ במסגרתה נדחתה טענת "פרעתי"

1. ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל במחוז מרכז מיום 13.10.20, כב' הרשם איתי פליקר, במסגרתה נדחתה בקשת המערער בטענת "פרעתי" (להלן: "ההחלטה").

1. עסקינן בתיק מזונות והערעור מופנה כנגד אכיפת רכיב חיוב אחד מתוך החלטה זמנית שניתנה בבית הדין הרבני ביום 8.3.20 (להלן: "החלטת בית הדין").

1. החלטת בית הדין קבעה כי על המערער לשלם למשיבה "מזונות הילדה סך 1,200 ₪ לחודש ובנוסף הוצאות חינוך בסך 800 ₪. צמוד למדד יוקר המחייה. תוקף פסק הדין ל- 4 חודשים" (שם).

1. המערער הגיש בקשה בטענת "פרעתי" ובמסגרתה טען כי למעשה עליו לשלם בגין הוצאות חינוך רק אם אלה הוצאו בפועל והוצגה קבלה (השוו: סעיפים 14 ואילך לבקשת החייב בתיק ההוצאה לפועל אשר צורפה להודעת הערעור).

1. בהחלטה דחה  כב' הרשם את הבקשה לאחר שעיין בבקשת המערער ובהחלטה תוך שציין בין היתר כי החלטת בית הדין הרבני איננה מציינת כל דרישה להוכחת ההוצאה בפועל וכי עצם החיוב בתיק ההוצאה לפועל "הינו בהתאם להחלטת בית הדין הרבני" (שם). אף לא ראיתי שנטען כי המערער חויב בגין החלטת בית הדין הרבני לפי שיעור ההוצאה בפועל, במובחן מחיוב לפי הסכום שננקב בהחלטת בית הדין הרבני הנכבד.

1. ברקע הדברים יוער כי הצדדים עצמם מנהלים לפני הליכים שונים, לרבות תובענה למזונות שבעניינה ניתנה החלטת מזונות זמניים בתלה"מ 28347-10-20 ביום 16.12.20, במסגרתה אף אני התייחסתי להחלטת בית הדין הרבני, שעה שהמערער טען לפני טענת היעדר סמכות לאור החלטת בית הדין הרבני.

1. הערעור שלפני מתייחס אך ורק לשאלת החיוב בסך 800 ₪ לחודש בגין רכיב הוצאות החינוך בהחלטת בית הדין הרבני. לאור תוקף החלטה זו מדובר בערעור המתייחס לתקופה של ארבעה חודשים ומכאן שמשמעותו הכספית הנומינלית של הערעור היא כ- 3,200 ₪, לכל היותר.

בתמצית, המערער טוען, כי לא היה על הרשם לדחות הבקשה ללא קיום דיון ומבלי שהתאפשר לצדדים להיחקר. המערער טוען כי ההחלטה היא כללית ואיננה מנומקת ולגופם של דברים חוזר המערער על נימוקי הבקשה בטענת פרעתי.