פס"ד בערעור על החלטה לביטול כתב אישום משיקולים של הגנה מן הצדק בעניין תקיפת שכנה ושוטר

השופט אברהם אליקים, סגן נשיא [אב"ד]:

מבוא

1. לפנינו ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות שניתנה במסגרת ת"פ 28025-07-18 (השופטת איילת השחר פרלה ביטון) (להלן-בית משפט קמא) לפיה הוחלט משיקולים של הגנה מן הצדק, לבטל כתב אישום שהוגש נגד המשיבה בגין עבירה של תקיפת שוטר, עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין).

המשיבה נעצרה בשל  חשד לתקיפת שכנתה, במהלך המעצר תקפה את אחד השוטרים בתחנת המשטרה בשלב בו סירבה להצטלם לשם תיעוד פרטיה למאגר המשטרתי. בסופו של יום צולמה המשיבה, נעצרה ומעצרה הוארך על ידי בית משפט בשל תיק תקיפת השכנה.

בחלוף יום הוחלט על שחרורה בהסכמה ובשל רשלנות או טעות של המשטרה נקבע כי אחד מתנאי השחרור הוא חיוב המשיבה להגיע לתחנת המשטרה לשם צילום שבפועל היה מיותר.

במסגרת הליך משפטי  בו התבררה שאלת תקיפת השוטר ולאחר שמיעת  כל העדויות, קבע בית משפט קמא בהחלטתו מיום 29.12.2019 (להלן-ההחלטה) כך:

"יש ראיות מספיקות לביסוס הרשעת הנאשמת בעבירה שיוחסה לה; יחד עם זאת, ישנו בסיס לקבלת טענת הנאשמת לביטול כתב האישום בהיות ניהול ההליך עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

כתב האישום בוטל ומכאן הערעור שהגישה מדינת ישראל.

לאחר שמיעת טענות הצדדים אפשרנו  לצדדים  לנסות להגיע להסכמה מחוץ לכותלי בית משפט, ומשהתקבלה הודעת המשיבה כי היא מבקשת כי יינתן פסק דין, אפרט עמדתי מדוע יש לבטל את החלטת בית משפט קמא ולשוב לשלב של מתן הכרעת דין לעניין עבירת תקיפת השוטר.

כרונולוגיה ועובדות שאינן במחלוקת

2. ביום 8.11.2017 שעה 14:00 התלוננה שכנתה של המשיבה על תקיפה (ת/10).