פס"ד בערעור אישה על תביעה שנדחתה לביטול הסכם ממון

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 23.5.22 (כב' השופטת קרן גיל בתלה"מ 5075-10-19) שדחה את תביעת המערערת לביטול הסכם הממון שעליו חתמו הצדדים.

א.רקע עובדתי

1.המערערת והמשיב הם בני זוג לשעבר שהחלו ביחסים זוגיים בשנת 2014, נישאו ביום 16.6.16 והתגרשו ביום 25.8.19. כשהצדדים נישאו, הייתה המערערת כבת עשרים ושלוש והמשיב כבן שלושים ושלוש והיה לו עסק ל----.

2.ביום 13.6.16 חתמו הצדדים על הסכם ממון (להלן: ההסכם) בפני הנוטריונית עו"ד אלונה ספיר (להלן: הנוטריונית). בהסכם נקבע משטר של הפרדה רכושית מוחלטת בין הצדדים. בין היתר נקבע בסעיף 10 להסכם שכל צד "רשאי לנהוג ברכוש השייך לו ... כרצונו, לנהל אותו בלעדית ו/או להעבירו לאחר". בסעיף 11 להסכם נקבע כי "נכסים משותפים, אם יהיו – יהיו נכסים ו/או זכויות ו/או חובות אשר ירשמו על שם שני הצדדים, ויזכו או יחייבו, לפי העניין, את הצדדים בהתאם לחלקיהם היחסיים לפי הרישום. ולמען הסר ספק, נכסים משותפים, אם יהיו, יהיו רק אם ירשמו ככאלה, ואופן הרישום הוא בלבד שיצביע על בעלות" (ההדגשות במקור).

3.בסעיף 15(ג) להסכם נקבע כי: "שינוי הוראה כלשהי מהוראות הסכם זה, או ויתור על זכות כלשהי מהזכויות הקבועות בו, או הנובעות הימנו, יהיו משוללי תוקף, אלא אם כן נעשו בכתב, נחתמו והובאו לאישור ע"י ביהמ"ש. כל שינוי בהסכם זה בעתיד מחייב את אישורו של ביהמ"ש לענייני משפחה".

4.לאחר שהצדדים התגרשו הגישה המערערת תביעה ל"איזון זכויות בין בני זוג" שבמסגרתה עתרה גם לביטול ההסכם. ביום 6.10.19 החליט ביהמ"ש קמא כי: "לא ניתן לכרוך תביעה לביטול הסכם ממון יחד עם תביעה לאיזון משאבים. לכאורה על פי סדר הדברים יש לדון ראשית בתביעה לביטול ההסכם. כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 7 ימים" (להלן: ההחלטה). לאור ההחלטה, המערערת הגישה כתב תביעה מתוקן שבמסגרתו עתרה לביטול ההסכם.

5.המערערת טענה שיש לבטל את ההסכם לאור נסיבות חתימתו, בין היתר מאחר שהוא נחתם בחטף, שלושה ימים לפני החתונה, ללא שקיבלה הסבר אודות מהות ההסכם ומשמעותו ועקב העדר ייצוג. בנוסף, המערערת טענה בתצהירה שההסכם בוטל בהתנהגות. המערערת טענה גם, שלאורך חיי הנישואין האיש הבהיר לה ולצדדי ג' שכל רכושם הוא משותף. לדבריה, בשנת 2018, הצדדים הקימו חברה משותפת שעוסקת בתחום בשם "----בע"מ" (להלן: החברה) והיא נרשמה ע"ש המשיב בלבד בעצת רואה החשבון שאמר להם שעל מנת לפתוח את החברה באופן מידי יש צורך בבעל מניות אחד ואולם, היא ניהלה את החברה בפועל. בנוסף טענה המערערת שהצדדים פעלו במשותף מבחינה כלכלית, רכשו דירות, פתחו חשבון בנק משותף ואף הועבר סכום משמעותי של 326,000 ₪ מהחשבון המשותף לחשבון החברה, דבר המלמד שהחברה היא משותפת.

6.המשיב טען שאין כל עילה לביטול ההסכם. לטענתו, המערערת חתמה עליו לאחר שהבינה את משמעותו ולאחר שבחרה לא להיות מיוצגת, למרות שהוא עודד אותה לקבל ייעוץ משפטי. בנוסף, לדברי המשיב, החברה שייכת רק לו ובמהלך שנות הנישואין הצדדים שמרו על הפרדה רכושית מוחלטת בהתאם להסכם וכל הפעולות שעשתה המערערת בחברה נעשו במסגרת עבודתה כשכירה.