פס"ד בעניין תביעת מזונות לילד

1. תביעת אם למזונות ילד. הצדדים נישאו כדמוי בשנת 2014 והתגרשו בשנת 2019. מנישואיהם נולד בנם, נ.ד., יליד x.x.15 (בן כחמש שנים היום) (להלן - "הילד"). ענייני משמורת הילד נידונו בבית הדין הרבני האזורי בירושלים, וביום 8.3.20 נתן ביה"ד להמלצות העו"ס תוקף של החלטה, ולפיה הצדדים חולקים זמני שהות שווים בעיקרם, קרי - ימים א', ב' אצל האם, ימים ד', ה' אצל האב, ימי ג' וסופי שבוע לסירוגין (נספח ג' לתצהיר משלים, נספח ז' לכתב ההגנה).

טענות הצדדים

1. בכתב התביעה עתרה האם לחייב את האב לשלם לה עבור מזונות הילד סך 1,450 ₪ (מזון 800 ₪, ביגוד והנעלה 200 ₪, שונות 450 ₪), בצירוף חלקו של הילד בהוצאות המדור ואחזקתו ומחצית מהוצאות החינוך והרפואה. לעניין הוצאות המדור טוענת האם, כי מאז עזיבתה את המעון לנשים נפגעות אלימות בו שהתה במשך קרוב לשנה, עברה להתגורר בירושלים תמורת דמי שכירות בסך 3,500 ₪ הכוללים ארנונה, וכי מקבלת היא סיוע מטעם משרד השיכון בסך 1,370 ₪ לחודש. בשולי הדברים יוער, שדומה שבכתב התביעה נפלה טעות חישוב, עת טענה האם להוצאות מדור בסך 3,500 ₪ כולל חיוב הארנונה, ולהוצאות אחזקת המדור בסך 550 ₪, אך סיכומה הגיעה לכדי 5,000 ₪ לחודש.
2. באשר להכשרתה המקצועית טענה האם, כי היא בעלת תעודת "גננת מוסמכת" מטעם סמינר XXX, ומכאן שביכולתה לעבוד אך כגננת מחליפה או כסייעת, ולהשתכר 3,500 ₪ - 4,000 ₪. בין השנים 2017-2018 הפעילה בדירת הצדדים משפחתון בו היו 6 ילדים, אך מפאת הפסדים, החליטו הצדדים להפסיק את פעילות המשפחתון. בסמוך ולאחר סגירת המשפחתון עבדה האם כגננת מחליפה מטעם משרד החינוך והשתכרה סך 2,500 ₪, אך מאז עזיבתה למעון לנשים נפגעות אלימות נאלצה לחדול מלעבוד. עוד טוענת האם, כי התעתדה לעבוד כגננת מחליפה/סייעת בגן ילדים, ולהשתכר סך 3,500 ₪ - 4,000 ₪ לחודש, אך מפאת משבר הקורונה, טרם עלה בידה להתחיל בכך. כן טוענת, כי בין הצדדים מחלוקת לעניין סוגיית חינוך הילד, הנדונה בימים אלו בבית הדין הרבני האזורי. לעניין הכנסתה בפועל טוענת האם, שכעת מתקיימת היא מקצבת הבטחת הכנסה מאת המל"ל בסך 1,684 ₪, קצבת ילדים בסך 340 ₪ לחודש, ומקבלת דמי מזונות מאת אבי בתה מנישואיה הראשונים בסך 1,750 ₪ לחודש. לעניין הכנסת האב טענה, כי האב צלם אירועים במגזר החרדי, ועיקר העיקרים של הכנסותיו אינם מדווחים לרשויות המס, אך ככל הידוע לה משתכר הוא סך 7,000 ₪ לחודש.
3. בכתב הגנתו הכחיש האב עלות צרכי הילד וטען, כי זו מופרכת ומופרזת, שעה שחולקים הצדדים משמורת משותפת, האם אינה מוציאה הסכומים האמורים, וממילא כל אחד מהצדדים נושא בהוצאות הילד עת הוא שוהה עמו. לעניין הוצאות כלכלת הילד טען האב כי אלו הן סך 500 ₪, וברי שהוצאות הכלכלה הנקובות בתביעת האם כוללות אף את בתה מנישואיה הראשונים. על כן, נוכח גילו של הילד, מסכים האב לשלם לאם סך 250 ₪, שהם מחצית חלקו בכלכלת הילד, בעוד שאר ההוצאות כאמור הן הוצאות בהן נושאים הצדדים בעין (הוצאות תלויות שהות). משכך ברי, כי עת יגיע הילד לגיל 6 שנים, יבוטל חיוב המזונות וכל צד יישא בהוצאות הילד עת הוא שוהה עמו. לשיטת האב, יש לקבוע כושר השתכרות האם בסך 16,000 ₪ לחודש, וזאת נוכח הכנסתה הנטענת עת הפעילה היא משפחתון בבית מגורי הצדדים. לטענת האב, האם לא דיווחה כלל הכנסותיה לרשויות המס, ושעה ששהייתה במעון לנשים נפגעות אלימות הייתה לשווא, ברי כי אין מניעה כי תשוב לעבוד ותשתכר כבעבר. לחלופין טוען האב, כי לאם תעודת "גננת מוסמכת" מטעם משרד החינוך, ובטרם הפעילה את המשפחתון, עבדה היא כגננת ביישוב XXX, והשתכרה סך 5,300 ₪ לחודש.  לעניין הוצאות המדור טוען האב ששעה שבחרה האם להעתיק מקום מגוריה יחד עם הילד לירושלים, שעלות המדור שם יקרה לאין ערוך מעלות המדור ששילמה בעבר בסך 2,400 ₪ בXXX, הוא מקום מגורי הצדדים בעבר, ובשים לב כי מתגוררת האם אף יחד עם ילדתה מנישואיה הראשוניים, ברי כי יש לחייבו בהוצאות מדור כפי אלו ששילמה האם עת התגוררה בXXX (כבר כעת אדחה טענה זו, שכן זכותה של האם לשנות את מקום מגוריה - בכפוף לזכות האב לנקוט בהליך זה או אחר לשם אי שינוי מקום מגורי הילד - ולא נטען שקיימת החלטה שיפוטית כלשהי האוסרת על העברת מקום מגורי הקטין, עת הוא שוהה במחיצת האם, במקום מגוריה הנוכחי. כפי שיובהר להלן, עלות מדור האם היא אך סבירה). באשר להכנסתו טוען האב, כי עובד הוא כצלם באירועים  המתקיימים במגזר החרדי, יחד עם זאת, הכנסתו היא אך 4,000 - 3,500 ₪ לחודש, וכי עיקר העיקרים של האירועים אותם הוא מצלם הם תמורת "קרדיט" ("מזכה" בפרסום), חלף תשלום כספי. לא זו אף זו, טוען האב, כי האם מכפישה את שמו ופוגעת בהשתכרותו.

דיון והכרעה

1. בהתאם לדין האישי החל על הצדדים חלה על האב החובה האבסולוטית במזונותיו ההכרחיים של בנם  היחיד של הצדדים, שטרם הגיע לגיל שש שנים. עם הגיע הילד לגיל שש שנים, החיוב הוא מדין צדקה. ראו: בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונים (2017) (להלן - "בע"מ 919/15"). סיפוק מזונות לקטין מעבר לצרכים ההכרחיים, הוא כאמור מדין צדקה וחל על שני ההורים, בהתאם ליכולתם. כאן צריך בית המשפט לשקול בין יתר שיקוליו גם את השתכרות האם, השתכרות האב, פוטנציאל השתכרותם ורכושם.
2. חיוב בצרכים הכרחיים יהא שווה לעני ולעשיר. רוצה לומר, כי צרכיו הבסיסיים של קטין אינם נקבעים על פי יכולתו הכלכלית של האב. מדובר בחובה משפטית שהקריטריון היחיד לה הוא צרכי הקטינים. ראו: ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר, פ"ד לח(2) 14, 20 (1984) (להלן - "פרשת גלבר"); ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3) 449 (1982) (להלן - "פרשת פורטוגז"); ע"א 254/76 ינקוביץ נ' ינקוביץ, פ"ד לא(3) 169 (1977).

7. באשר לצרכים ההכרחיים, קבעה הפסיקה חזקות עובדתיות, על פיהן עלות צרכיו ההכרחיים של קטין היא בין 1,400 ₪ ל - 1,300 ₪ לחודש, לא כולל הוצאות חינוך, עלות מדור והוצאותיו. ראו: בר"ע (מחוזי ת"א) 1895/02 ב.י. נ' ב.נ. (2003); ע"מ 789/05 (מחוזי י-ם) ע.ד. נ' ע.י. (2006); בע"מ 8542/10 פלוני נ' פלונית (2010); בע"מ 919/15 בפסקה 22 לחוות דעת השופט פוגלמן. ודוק, יש להבחין בין עלות צרכים הכרחיים, לבין עלות כלל צרכי הבסיס. לאחרונה התפתחה בפסיקת בתי המשפט פרקטיקה הקובעת אף חזקות עובדתיות (אשר מטבען ניתנות לסתירה), באשר לעלות החודשית של צרכי הבסיס של ילד, אשר אינם אך בבחינת צרכים הכרחיים. על פי חזקות אלו יש להעריך את עלות צרכי הבסיס של ילד, אף כדי 1,600 ₪ - 1,800 ₪ לחודש (לא כולל חינוך, מדור, הוצאות אחזקת מדור והוצאות רפואיות חריגות). אכן אף פסיקה זו, כמו גם הפסיקה באשר לעלות צרכיו ההכרחיים של ילד, מעוררת קשיים לא מבוטלים, ולו בכל הנוגע לתחולתה הגיאוגרפית - שכן קשה להלום, כי עלות הצרכים הבסיסיים, או עלות הצרכים ההכרחיים, של ילד ביישוב בו מתגוררת אוכלוסייה איתנה כלכלית, תהיה זהה לעלות ביישוב בו מתגוררת אוכלוסייה חלשה כלכלית.

1. סכומי חזקות אלו נכונים לעלות צרכים של ילד השוהה את עיקר זמנו במחיצת אחד מהוריו בלבד. כאמור ברישא של פסק דין זה, הצדדים חולקים ביניהם משמורת משותפת, לפיכך, הדעת נותנת, כי עלות צרכיו הבסיסיים - בשני משקי הבית גם יחד - גבוהה מהעלות, עת שוהה הוא את עיקר העיקרים של זמנו במשק בית אחד. ראו: בע"מ 919/15 בפסקאות 87 - 88 לחוו"ד השופט פוגלמן. בפסיקת בתי המשפט נשמעו גישות, לפיהן יש לאמוד את עלות צרכיו הבסיסיים של ילד במשמורת משותפת (בשני משקי הבית גם יחד) בסך 2,250 ₪ לחודש, ואף זאת ללא עלות חינוך ומדור, ותוך הבאה בחשבון של כלל ההוצאה השולית הפוחתת. ראו: רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ' א.נ. (2018); עמ"ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ' פלונית (2019); עמ"ש (חיפה) 20634-04-18 פלוני נ' פלונית (2019). ברוח זו יש אף לאמוד את חלקם של הילדים בעלות המדור, ולפיכך ההנחה היא, כי חלקו של ילד אחד בעלות המדור שלו ושל ההורה אצלו הוא שוהה את עיקר זמנו, מגיעה לכדי 30% מעלות המדור בכללותו ועלות מדור שני ילדים היא 40%. ראו: ע"א 52/87 הראל נ' הראל, פ"ד מג(4) 201, 205 (1989); ע"א 764/87 אוהר נ' אוהר (1987); ע"א 3301/92 טלמור נ' טלמור (1993).
2. חיוב מדין צדקה, יקבע על סמך שלושה פרמטרים: האחד, אמידות ההורה - מי שיש בכוחו הכלכלי לזון עצמו כפי צרכיו, ועדיין נותרת בידו היכולת הכלכלית. ראו: ע"א 4480/93 פלונית נ' פלונית, פ"ד מח(3) 461, 483 (1994); פרשת פורטוגז; ע"א 466/82 גרובשטיין נ' גרובשטיין, פ"ד לו(4) 157, 163 (1982); השני, חובת הצדקה היא כלפי נצרך, קרי - כלפי מי שאין בכוחו לדאוג לצרכיו. ראו: ע"א 247/64 רושטש נ' רושטש, פ"ד יח(4) 264, 269 (1964); פרשת גלבר; השלישי, כדי מחסורו של הנצרך. ראו: פרשת גלבר; פרשת פורטוגז.
3. לשם השלמת הדברים יאמר, כי את המונח: "כדי מחסורו של הנצרך", יש לפרש באופן בו יפסקו מזונות הילד בהתאם לאורח החיים לו הורגל, טרם פרוץ הסכסוך בין הצדדים. ראו: ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822 (1985); א' גריידי, נ' שלם, מזונות ילדים הלכה ומעשה, הוצאת חוקת המשפחה בע"מ (להלן - "גריידי"), בעמ' 105-110. על אורח החיים לו הורגלו הילדים ניתן ללמוד הן מהראיות שהוצגו באשר לאורח חיים זה, וכן ניתן לגזרו מיכולתם הכלכלית של הצדדים.
4. עת דנים במזונות הילדים מהלך הדיון הוא ראשית בחינת צרכיהם ושנית האופן בו יסופקו צרכים אלו. אף כאשר הורי הילדים בעלי אמצעים, אין בכך כדי לחייב פסיקת מזונות בשיעור גבוה, ואין לפסוק דמי מזונות בשיעור העולה על צרכי הילדים. עוד יאמר, כי ככל תביעה כספית אף תביעת מזונות יש להוכיח, כאשר "המוציא מחברו עליו הראיה". זאת כמובן תוך הבאה בחשבון של אותן חזקות עובדתיות, אשר הנטל לסתרן מוטל על הצד החולק עליהן.

12. בכתב התביעה פירטה האם עלות צרכי הילד, אך לא תמכה טענותיה בראיות חפציות, ודוק, הפירוט האמור עולה בקנה אחד אך עם עלות צרכים הכרחיים של ילד, להבדיל מצרכים בסיסיים, בהתאם לחזקות העובדתיות שפורטו לעיל (סעיף 15 לכתב התביעה). האב טען כאמור, כי צרכי הילד המפורטים בתביעת האם מופרכים ומופרזים, וכי הוצאות כלכלתו הן סך 500 ₪, חלף סך 800 ₪ כאמור בתביעת האם (סעיפים 16, 18 לכתב ההגנה). סבורני, כי לא עלה בידו להפריך את טענת האם, העולה כאמור בקנה אחד עם סכומי החזקות האמורים (1,400 ₪ - לחודש לא כולל חינוך, מדור והוצאות אחזקת מדור), עת אף האב לא הציג כל ראיה התומכת בשיטתו, למעט עדותו בעלמא. בהתאם למפורט לעיל לעניין המשמורת, כפי שנקבעה בהחלטת בית הדין הרבני האזורי, חולקים הצדדים זמני שהות שווים בעיקרם. בנסיבות מעין אלה, הדעת נותנת שעלות הצרכים בשני הבתים גם יחד גדולה מזו שהייתה אילו היה שוהה הוא את עיקר העיקרים של זמנו במחיצת אחד ההורים בלבד.