פס"ד בעניין שכרו של כונס נכסים בפירוק שיתוף

השופט ישעיהו שנלר, סג"נ:

1. בפנינו ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת תמר סנונית פורר) מיום 3.1.16 (תמ"ש 40808-05-14) אשר אישר את שכרו של המשיב 1 (להלן: כונס הנכסים או הכונס) בסך 1,336,000 ₪ בתוספת מע"מ, נגזרת של 4% משוויו של הנכס בתל אביב (להלן: הנכס) אשר כונס הנכסים מונה לבצע פירוק השיתוף בזכויות בנכס, כאשר בעלי הזכויות היו המערערות וכן המשיב 2 (להלן: האח).

2. הנכס מצוי בשכונת נווה צדק כאשר האחים, דהיינו, המערערות והמשיב 2 (להלן יחד: בעלי הזכויות) קיבלו את הזכויות בו בירושה וכשכונס הנכסים מונה ביום 30.9.14. כל זאת לאחר שלא הצליחו לפרק את השיתוף בהסכמה וללא צורך במינוי כונס נכסים חיצוני, ובגין סכסוך בין המערערות מצד אחד לבין האח מצד שני.

בהתאם לאמור בהחלטה, מושא הערעור (להלן: ההחלטה), ביום 8.7.15 נחתם הסכם מכר לפיו הנכס נמכר בסך של 33,400,000 ₪, כאשר ביום 12.7.15 אושר ההסכם על ידי בית המשפט, כאשר במסגרתו רכשו המערערות את זכויותיו של האח תמורת הסך של 11,133,333 ₪.

טענות הצדדים וההחלטה:

3. כונס הנכסים עתר לפסוק את שכר טרחתו בשיעור המקסימלי של 4% משווי הנכס. לטענתו היקף ההשקעה והמאמץ, כך גם ריבוי ההליכים שנדרשו ממנו, אינם נהוגים בהליכי כינוס והינם חריגים, זאת הן מבחינת הפעולות והן מבחינת הזמן שהושקע בכך. עוד הסביר כי הסיבה היחידה לשנה שעברה ממועד המינוי ועד למכירה, נעוצה בהתנהלות בעלי הזכויות כאשר החל ממועד מינויו בחרו להערים קשיים רבים בניסיונות להפריע לו בעבודתו, הכל בשל הסכסוך שבין המערערות לבין האח, כך נאלץ להתמודד עם התנגדויות קשות, חזרה מהסכמות, אין ספור בקשות, עשרות טלפונים והודעות והתעסקות יום יומית של הכונס ומשרדו.

לטענתו, ניסיונו הרב של כ- 25 שנים בתחום המעמד האישי, הוביל בסופו של יום למכירת הנכס  במהירות ובאופן מיטבי. כך גם הצביע כונס הנכסים על האחריות הגדולה שרבצה לפתחו ככונס, לאור שוויו הגבוה של הנכס.

4. בעלי הזכויות התנגדו למבוקש בטענה כי מדובר בשכר מופרז שאין בו לשקף את פעולותיו והינו בלתי סביר. לשיטתם יש לפסוק את שכר הטרחה בשעור של 1% בלבד, ואף זאת מהתמורה שננקבה בהסכם המכר. דהיינו, סכום של 111,333 ₪ בתוספת מע"מ.

לטענתם, כלל הפעולות שבוצעו על ידי כונס הנכסים אינן מהוות פעולות חריגות אלא בסיסיות ושגרתיות וכך גם נטען כי הכונס לא פירט מה הפעולות המורכבות והמיוחדות אשר ביצע ואף לא צירף אסמכתאות.

עוד נטען כי לאור חוות הדעת השמאית שהעריכה את שוויו של הנכס בסכום של 35 מיליון ₪, וכשמנגד התמורה משקפת סכום נמוך יותר, יש בכך להצביע כי הכונס לא ביצע מאמץ מיוחד.

5. בית המשפט הפנה לתקנה 258טז לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) הקובעת "בית המשפט יקבע את שכרו של כונס נכסים; השכר שיקבע לא יעלה על 4 אחוזים מתקבולי מימוש בדרך של מכירה, ולגבי ניהול  נכס אחר, שאינו כרוך במכירה, לא יעלה על 2 אחוזים מתקבולי ההכנסה", וכן להוראות סעיף 26(א)(3) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: החוק) והאמור בס"ק (ב) אודות סמכותו של בית המשפט ליתן כל צו וכל סעד אחר שיראה לנכון.

כאמור, בית המשפט קיבל במלואה את בקשת הכונס תוך שנימק החלטתו זו בכך שבעלי הזכויות נמנעו מלצרף תצהיר לאשר הוגש מטעמם, כך גם לא הופיע מי מהם באופן אישי לדיון בבקשה, כשבהעדר תצהיר אין כל גרסה עובדתית תקפה מטעם המתנגדים ועל כן אין מקום לייחס משקל לטענותיהם העובדתיות. בית המשפט הדגיש כי מדובר בנושא מהותי ובמיוחד לאור אשר נטען על ידי באי כוח בעלי הזכויות, כטענות עובדתיות רבות לגבי אופי הכינוס וכך גם טענות קשות כלפי הכונס לרבות מומחיותו, פעולותיו והתנהלותו.