וביתר פירוט –בית המשפט הקדיש פרק נכבד בפסק דינו לחוות דעתו של ד"ר יעקב ראובן ודחה את מסקנותיו. בית המשפט עמד על כך שד"ר יעקב לא נפגש כלל עם הקטינים, לא דיבר אותם ולא בדק אותם, וכי חוות דעתו היא בגדר הערכה בלבד, אל מול המציאות עצמה בה לא הוכח כי האב נהג באלימות כלשהי כלפי מי מילדיו, וזאת לאורך זמן ועל אף מצבי הלחץ בהם הוא היה נתון נוכח נסיבות הנדון, כפי שפורטו בהרחבה לעיל. בית המשפט עמד על כך כי גם בחקירתו לא הצליח המומחה לשכנע כי האב אכן מסוכן לקטינים. הוא לא התייחס בחוות דעתו, לשאלה האם במקרה דנן, כאשר האב הביע נכונות להיכנס להליך טיפולי, ואף בפועל מצוי בהליך שכזה, רמת המסוכנות של האב אכן השתנתה. בית המשפט מצא כי ניתן משקל רב מידי לעברו של האב, בעיקר לתקופה בה היה נער גבעות, ופחות משקל להווה, חרף העובדה שצוין כי התנהלות האב בהווה והשתתפותו במסגרת טיפולית, הם מפחיתי סיכון, וכי לא הבחין במסוכנות מיידית אצל האב (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 39 שורות 14-16). בית המשפט נתן דעתו לכך כי בחקירתו הודה המומחה כי לאחר פגישתו עם האב התרשם שמדובר באדם ערכי, שגדל בסביבה טובה, שהוא אדם אוהב, אוהב מאוד את הילדים שלו, שרוצה בטובתם ועושה כל מה שיכול עבורם, שרוצה את הקשר עם הבנות ופוחד לאבד אותן (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 41 שורות 17-27), ואף ציין כי ככל שהאם עושה שימוש בחוות הדעת שלו כדי לטעון שמדובר באב שמסוכן לילדיו, אזי מדובר בשימוש ציני לאמירה שלו (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 41 שורות 28-30). בית המשפט עמד על כך כי גם המומחה עצמו ציין מפורשות כי מסוכנות זו עשויה להתאיין לחלוטין ככל שהאב יקבל הדרכה הורית מתאימה, והאב הבהיר כי אכן הוא מצוי, ומזה זמן רב, בהדרכה הורית, כך שגם אם נלך לשיטתו של ד"ר יעקב, התנהלות האב בהווה מהווה פרמטר חשוב להפחתת מסוכנות. המומחה לא התמודד עם השאלה כיצד במכלול הנסיבות הקשות בנדון המשיב לא איים, לא הסית, לא היה אלים, שגם במצבי מצוקה אחרים לא יפעיל אלימות. לשאלה זו השיב ד"ר יעקב תשובה לא משכנעת בכלל, לפיה "התפיסה שלי המקצועית, והיא מעודנת, הזנחה זה אלימות" (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמודים 41-42 שורות 33-36, 1-3). בית המשפט סבר כי אין בתשובה זו בכדי להעיד על אלימות צפויה, כזו או אחרת. המומחה לא הבהיר כיצד חוות דעתו עומדת ביחס עם המציאות, כאשר מעולם לא נצפתה ו/או נטענה אלימות כלפי הילדים, לא בעבר ולא בהווה, משליכה על הסיכויים לנהוג בעתיד באלימות כלפי הילדים. וכיצד בתקופה של למעלה משנה, בה שלושת הקטינים מצויים רוב הזמן באחריותו, לא נצפתה על ידי אף אחד מהגורמים המעורבים בתיק, והיו מספר רב של כאלה, ראשית ראיה לאלימות ו/או לסכנה, אלא להיפך – כל הגורמים תיארו מערכת יחסים טובה וחמימה שבין האב לקטינים. ד"ר יעקב עצמו העיד כי הילדים מרגישים בנוח ובטוחים בקרבתו של האב (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 40 שורות 3-4). בית המשפט מצא כי בחינת חוות הדעת מעלה כי אכן, לא מעט מחוות הדעת, מצטטת את טענות האם, ללא אישור האב לטענות אלה.
42.כך נקבע, כי לא הוכחה כל הזנחה מצד האב של הקטינים, הראיה, מאז עזבה האם את דירת המגורים ב***, והקטינים נותרו להתגורר עם אביהם בבית המגורים, הקטינים מגיעים למסגרות החינוך בזמן, ובשעה בה נפתחת המסגרת החינוכית, הדיווחים ממוסדות החינוך והרווחה לא מצביעים על הזנחה משום מין וסוג שהוא, נהפוך הוא, בכל דיווח שהתקבל נרשם כי הילדים מטופלים היטב ומרגישים בנח בבית האב.
בית המשפט הדגיש כי נפגש עם שלושה מתוך ארבעת ילדי הצדדים ואף לא אחד מהם ציין כי האב נהג כלפי מי מהם באלימות כלשהי. ויוזכר כי בין שלושת הילדים שנפגשו עם בית המשפט, היו גם מ. ש. וא., הבנות הגדולות של הצדדים, שעל אף שדיברו לא מעט בגנותו של האב, וחרף היותן דעתניות מאוד, ורבליות ברמה גבוהה, מדקלמות את עמדת אימן, יודעות לעמוד על שלהן גם בניגוד להחלטות שיפוטיות, ואף יהירות במידת מה, תוך מתן צידוק להתנהלותן בכך שגם אימן לא מקיימת החלטות שיפוטיות, לא טענו כי האב היה אלים כלפיהן.
43.בית המשפט עמד על כך שגם האפוט' לדין, אשר נפגשה עם הקטינים, יותר מפעם אחת, שמעה את קולם והקשיבה להם בקשב רב, לא ציינה, ולו ברמז, כי הילדים, או מי מהם, הצביע על אלימות כלשהי של האב כלפיהם. בית המשפט עמד על כך שטענותיה של באפוטרופוס לדין היו מפורטות, אמינות, ויסודיות ואין כל סיבה שבית המשפט לא יקבלן. כך גם העו"ס לסדרי דין, אשר נפגשה מספר פעמים עם הקטינים לא העלתה, ואף לא פעם אחת, טענת מי מהם בקשר לאלימות כלשהי של האב כלפיהם. יתר על כן, העו"ס לסדרי דין נפגשה אף עם הצדדים עצמם, וקריאת כל התסקירים לא מעלה טענות של האם בעניין אלימות של האב כלפי הילדים.
44.משבית המשפט לא השתכנע כי האב מסוכן לקטינים, ומשחוות הדעת של הפסיכולוג קובעת כי שני ההורים בעלי מסוגלות הורית לגדל את ילדיהם, נותר לבית המשפט להכריע בתביעת האם להעתקת מקום מגורים, אשר הכרעה בה תשפיע על תביעת האב לאחריות הורית וחלוקת זמני שהות.
בעניין העתקת מגורי הקטינים לבית האם הבהיר בית המשפט, כי הסיבה העיקרית שהובילה אותו לדחות את תביעת האם להעתקת מקום מגורי הקטינים לירושלים – היה החשש המבוסס כי מתן אפשרות לאם להעתיק את מקום מגורי הקטינים לירושלים, תגרום בהכרח לנתק שלהם מאביהם, ולכך בית המשפט לא מוכן היה ליתן יד.
בית המשפט עמד על כך שבמקרה דנן אין צורך לחשב סיכויים ו/או לצפות התנהגות ו/או לנבא תוצאות, איזה קשר יישמר בין הקטינים לכל אחד מהוריהם, אם בית המשפט יאפשר העתקת מגוריהם לעיר אחרת, משום שהעובדות בשטח מדברות בעד עצמן. הלכה למעשה, הבנות שתיהן, אשר העתיקו את מגוריהן לירושלים, לבית אימן, ומצויות באחריותה המלאה, אינן בקשר עם האב, וכפי שניתן ללמוד מדיווחי הגורמים המעורבים בתיק, בעידודה, בחסותה ובהשפעתה.
45.בית המשפט סקר ארוכות את דברי המומחים השונים ביחס למערערת כגורם משפיע והרסני ביחס לקטינות, ומכיוון שדברי המומחים הובאו מעלה איננו מוצאים להרחיב בכך בשנית. די שנביא לצורך הדוגמה מדברי ד"ר רוזן צבי המציינת בדוח שהגישה לבית המשפט ביום 16.3.23 (סע' 7 לחוות דעתה) –
"אבקש לציין כי מטרידה העובדה כי במשך חודשים ארוכים האם בוחרת להפר באופן מתמשך את החלטות בית המשפט ובוחרת לעשות פעולות חד צדדיות אשר אינן בטובת הקטינים (מעבר לירושלים עם מ.ש. אשר לא מאפשר לקטינים להיות בקשר עם הוריהם, אי פנייה לאבחון, אי פניה להדרכה הורית). מעבר למסר החינוכי לילדיה כי מותר להפר חוק מדובר פה ביצירת מציאות המקשה על המערכת הטיפולית לתת המלצות אשר טובות לילדים ואינן רק פשרה חלקית לאור העובדות שהאם קבעה בשטח".
ודומה כי הדברים מדברים בעד עצמם.
כך מתוך שלל תסקירי רשויות הרווחה די שנביא מתוך הדו"ח מיום 13.11.2023, הכולל סיכום שני אירועים שהתרחשו בבית האם, עת הגיעו לביתה נציגי משטרת ישראל, בליווי עו"ס תורנית, על מנת ליטול את הקטינים, אשר לא הושבו לידי האב, בניגוד להחלטות שיפוטיות. מהדיווח עולה תמונה מדאיגה מאוד של התנהלות האם, בנוכחות ילדיה הקטינים. ראשית, ביקשה העו"ס התורנית לחסוך את הגעת המשטרה והאם התנגדה תוך שאמרה שהיא לא תחזיר את הילדים לבית האב ואם זה מה שמבוקש אזי יצטרכו לעשות זאת בכח, וזאת חרף החלטת בית המשפט. בהמשך, כשניסתה העו"ס התורנית לשוחח עם הקטינה א., האם בלמה אותה בגופה וביקשה שתצא מהבית, תוך שיח קשה ותוקפני. לאחר שהאם נתנה את הסכמתה, נכנסה העו"ס התורנית לביתה, ושוחחה עם א. בחדרה, אולם לא ניתנה להן הפרטיות המתבקשת לשיחה אישית בשל כניסתן של האם ומ. ש. לחדר מספר פעמים. אם לא די בכך, לאחר שהעו"ס התורנית הצליחה לשכנע את א. לצאת ולשוחח עם האב, שהמתין בחוץ, וכאשר נראה כי התקיים מגע בין האב לקטינה א., האם ומ. ש. החלו לצעוק שהאב תוקף את א. בענין זה ציינה העו"ס התורנית כי להתרשמותה והן להתרשמות השוטרים שהיו נוכחים, לא נראתה כל התנהגות תוקפנית או אלימה מצד האב, וכך גם העידה א. בעצמה. וכך כותבת עו"ס התורנית "ניכר היה כי א. במצוקה רבה, היא ביקשה מהאם לשוחח עם האב לבד כמה פעמים, אך סורבה".
46.מתוך שכך מצא בית המשפט כי האם הוכיחה בהתנהלותה כי לא עשתה דבר, או לכל הפחות לא עשתה מספיק, על מנת שהבנות, אשר שוהות עימה, תהינה בקשר עם אביהן, ואף פעלה באופן אקטיבי, לשמר את ניתוק הקשר שנוצר.
ומכאן מסקנות בית משפט קמא שפרטנו בפתיח לפרק זה.
****
טענות המערערת, בתמצית
47.בית משפט קמא שגה בכל אלה: בכפיית הקטינה א. לחזור לבית המשיב; בקביעה כי המערערת מפרה החלטות בית משפט; בהפרדת פעוט כבן 3 מאמו ובכלל בהפרדה בין אחים; בשלילת מסוכנתו של המשיב; בקביעה כי המערערת מסיתה את הקטינים; בקביעת זמני שהות קצרים בתנאים לא ראויים; באי התייחסות באופן מובחן ומופרד לכל אחד מהמומחים; באי התייחסות להתחזות ד"ר קיבנסון למטפלת; בחייבו את המערערת בהוצאות משפט.
טענות המשיב, בתמצית
48.לאחר פסק הדין התקיימו הליכי נזקקות. שלושת הקטינים (א., א. וע.) הוכרזו כקטינים נזקקים, כאשר א. הוצאה ממשמורת הוריה והושמה במרכז חירום דבר המלמד על חומרת מעשי האם; מכל מקום, פסק הדין נכון כשלעצמו; מדובר באם מסיתה אשר "אט אט" תגרום למעבר כל הילדים אליה תוך ניתוקם מהמשיב; המשיב אינו מסוכן לקטינים; המערערת חטפה את הקטינות ונטשה את הקטינים; המערערת היא אם מנכרת; הקטינה א. במצוקה עצומה.
עמדת האפוט' לדין לא. (בתיק הנזקקות בבית המשפט לנוער)
49.רצונה של א. לחזור ולהתגורר עם המערערת ואחותה מ. ש..
האפוט' לדין מאשר כי אכן רצונה של א. לשוב ולהתגורר עם המערערת ואחותה, ואולם הוא סבור שרצון זה אינו תואם את טובתה נוכח הדיווחים ממרכז הקשר והעובדה שחוזרת נסערת לאחר ביקורים אצל האם. מעולם לא שמע מא. טענה באשר למסוכנות של האב (ראו דבריו בדיון לפנינו מיום 29.5.24).
עמדת האפוט' לדין לקטינים א. וע.
50.יש לדחות את הערעור שכן לא נפל כל פגם בפסק הדין. מעולם לא נטען על ידי מי מהקטינים לאלימותו של האב. קיים סיכון ריגשי לקטינים כתוצאה מהתנהלותה של המערערת. קיים נתק בין האם לקטינים לכן החל הליך נזקקות בעניינם על מנת לוודא שהם מקבלים את הטיפול הריגשי הנדרש. פסק הדין הביא רגיעה לקטינים הבנים. הקשר המינימלי של הקטינים עם האם נעשה בעידוד האב.
51.בדיון שהתקיים לפנינו ביום 3.6.24 ביקשנו להוסיף ולשמוע באופן ישיר את העו"ס ברשויות הרווחה, את העו"ס לנוער וכן את מנהלת מרכז נוה מיכאל בו שוהה הקטינה א., להלן נביא את עיקרי התיחסותן לנסיבות שבנדון –
הגב' סתיו מלוק, מנהלת המרכז בנווה מיכאל, עמדה על כך שהקטינה א. נמצאת במרכז החירום מחודש ינואר 24 ומתפקדת ברמה טובה, יש לה יכולות חברתיות ולימודיות. סדר היום במרכז מטיב עמה. היא יצרה חברויות ונרתמת לפעילויות. לאורך החודשים בהם היא שוהה במרכז היה ניסיון לחדש את הקשר עם האב, הייתה תקופה שניסיון זה צלח והחל קשר מסוים ואולם בחודש וחצי האחרונים התגלתה נסיגה בכל הנוגע לשיתוף הפעולה של א. ונכונותה לעמוד בקשר עם האב. נכון למועד הדיון, כך מסרה הגב' מלוק, א. מתנגדת נחרצות לעמוד בקשר עם האב ומעוניינת לשהות עם האם. מהתרשמות אנשי המרכז הגורם לנתק מן האב הוא המערערת והסתתה את א. ומשכך, ההמלצה ביחס לקטינה א., בנסיבות אלו, היא להעבירה לפנימייה טיפולית (כזו שקיימת בנווה מיכאל) וזאת בשונה משהייה במרכז חירום בו היא שוהה כיום. גב' מלוק התרשמה כי ככל שיש לא. מגע עם האם נצפית עלייה ברמת ההתנגדות לאב, ולסברתה, סרבנותה של א. לקשר עם האב קשורה במפגשים שהיו לה עם האם ללא פיקוח. עוד מסרה בפנינו הגב' מלוק, כי קיימת סימביוזה הדוקה בין א. לאם כי התרשמותה הינה כי האם אינה מבצעת את ההפרדה הנדרשת בינה, אינטרסיה וצרכיה לבין טובתה של א. הדבר נותן אותותיו ומכביד על מצבה הנפשי של א. המגויסת לסכסוך ההורי וזה אף הטעם בשלו השהייה במרכז חירום מועילה לא. שכן היא מאפשרת לה להתנתק מהמתח האדיר הנובע מהסכסוך (לשם הדוגמא, הגב' מלוק מסרה כי לעיתים במהלך שיחות טלפון בין האם לא. מערבת האם את א. בהליכים המשפטיים ולאחר שיחות אלו החלה א. לחות כאבי בטן וכאבי ראש).
החלטה בדבר שהות א. אצל האם תביא בהכרח למחיקה מוחלטת של האב וכל משפחתו המורחבת. מאידך, האב מאפשר קשר עם האם ורואה את צרכיה של א., הוא מגיע למרכז החירום על אף שא. מסרבת לראותו ומפגין רגישות רבה כלפיה.
עמדתה של הגב' מלוק הינה, כי על אף רצונה הברור של א. לשהות עם אמה ואחותה, דווקא מסגרת חוץ ביתית תסיע לה לעת עתה, להתנתק מן הסכסוך עצמו.
גם העו"ס הגב' שני ביבי, מנהלת מחלקת הרווחה בישוב בו מתגורר האב עם הקטינים, המטפלת במשפחה, הבהירה, כי להתרשמותה א. נתרמת מהמרחק מההורים לעת עתה, לפיכך מתאים לה שילוב במסגרת חוץ ביתית לעתה עתה. קיים קושי משמעותי ביחסה של האם אשר אינה מקיימת את החלטות בית המשפט או המלצות רשויות הרווחה.
בדומה גם העו"ס לחוק הנוער מהישוב בו מתגורר האב עם הקטינים, מר יואב קורן, התרשם כי המערערת מפעילה על הקטינה א. "לחצים תת קרקעיים". המערערת מעוניינת שהקטינים יהיו אצלה ולא תפסיק בפעולותיה לגרום לכך תוך ניתוקם מאביהם. לפיכך, רצוי להמשיך בשילובה של א. בפנימייה טיפולית על מנת להביאה לרגיעה מהמתח הפנים משפחתי. מר קורן הדגיש, כי לא התרשם כי קיימת מסוכנות אצל האב.
****
52.לאחר ששמענו בכובד ראש ובאריכות רבה את טענות הצדדים, עיינו במכלול החומר הרב שהוצג בפנינו, וביקשנו לשמוע ממקור ראשון את המלצות חלק מאנשי המקצוע, מצאנו לדחות את הערעור, גם אם בלב כבד, שכן תוצאת דחיית הערעור משמעה הפרדה, למעשה, בין ארבעת האחים באופן שבו שני הבנים הקטינים ישהו עם האב, הבת הבכורה עם האם, והקטינה א., תשהה בפנימיה חינוכית או במוסד מתאים אחר, בהתאם להחלטת בית המשפט לנוער ועל פי טובתה.
כאמור, מסקנת כל הגורמים המטפלים, רשויות הרווחה ורוב המומחים (למעט ד"ר ראובן יעקב) היא חד משמעית, ולפיה המערערת מערבת את הקטינים בסכסוך, הקטינות מזדהות עם האם ובחרו את הצד שלה בסכסוך, האם מסיתה את הקטינים כנגד המשיב עד כדי הצורך לשקול קביעת זמני שהות עמה בפיקוח. כך סברה האפוט' לדין (אשר בשלב מסוים הפסיקה לייצג את א., לבקשתה של א.). כך סברה העו"ס לסדרי דין אשר הוסיפה כי לא מצאה שהמשיב היה אלים כלפי הקטינים, וחזרה על חששה של האפוט' לדין כי ההסתה של המערערת מגעת עד כדי חשש לגרימת נזק עצום לילדים ויש לשקול מפגשים של הקטינים עמה בפיקוח. ד"ר קיבנסון עצרה את הטיפול במשפחה נוכח התנהלות המערערת, איומיה וחבלותיה בטיפול, כאשר עולה תמונה מדאיגה לפיה המערערת עושה שימוש בקטינות כדי להשיג את מטרותיה. ד"ר קיבנסון מצאה לנכון להדגיש כי היא אינה עובדת תחת איומים, וכי המערערת תאיים על כל בעל מקצוע שיעז לתת לה משוב על חלקה בניכור הילדים כלפי המשיב. גם ד"ר רוזן צבי ציינה כי לא תוכל לקבל את המשפחה לטיפול נוכח "התנהלות ההורים הכוללת איומים ותלונות על המטפל" וציינה כי המערערת עיכבה את תחילת הטיפול בחמישה חודשים.
53.מכון טריאסט שריג התבקש להגיש דו"ח על מסוגלותם ההורית של שני הצדדים. הוגש דו"ח מפורט ביותר במסגרתו נקבע כי לשני ההורים מסוגלות הורית, לכל אחד יתרונות וחסרונות, ולא קיימת מסוכנות של מי מההורים. באשר לשינוי מקום המגורים המסקנה הייתה כי אין לשנות את זמני השהות, מקום המגורים או את המסגרות לילדים וקיימת חשיבות בשמירה על קשר בין ההורים לילדים ושמירה על יציבות המסגרות השונות.
54.בחקירת הפסיכולוג מטעם טריאסט שריג נאמר על ידו כי באשר לקטינות יש להיות קשובים לרצונותיהן, להישאר עם האם, אך להיות בקשר עם האב בכל דרך אפשרית. בחקירה (מיום 3.12.23) הבהיר המומחה כי יש להותיר את המצב על כנו ללא שינוי באופן שהבנות תשארנה בירושלים עם האם והקטינים ישארו ב*** עם האב תוך מאמץ לשימור הקשר עם שני ההורים.
בפסק הדין ניתן מקום רב לחוות דעת זו של הפסיכולוג. כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, אף אנו סבורים, כפי שסבר בית משפט קמא, כי על אף שרצונן של הקטינות חשוב ומשמעותי, הרי ביחס לא. אין מנוס מהותרת פסק הדין על כנו, היינו, כי טובתה של א., גם אם בניגוד לרצונה, להישאר באחריות הורית של המשיב, ובהינתן שהדבר אינו אפשרי, להיוותר בעת הזאת תחת אחריות העו"ס לחוק נוער, כאשר מקום השמתה יקבע על ידי בית משפט לנוער. ומכל מקום כי בעת הזאת, אין מקום להותירה תחת אחריות הורית של המערערת וזאת נוכח עמדת גורמי הטיפול, לפיה, הותרתה באחריותה ההורית של האם, על אף שעולה בקנה אחד עם רצונה של א. אינה עולה בקנה אחד עם טובתה.
55.כאמור, מקום נכבד ניתן בפסק הדין לחוות דעתו של ד"ר יעקב, ולאחר ניתוח ארוך וממצה של חוות דעתו, לפיה מסוכנותה של המערערת נמוכה, בעוד מסוכנותו של המשיב בינונית, הגיע בית המשפט למסקנה כי המשיב אינו מסוכן לקטינים. אנו מסכימים למסקנה זו של בית משפט קמא ולא מצאנו להתערב בה. על אף שברגיל, נוטים בתי המשפט לאמץ את חוות דעת המומחים מטעמם, עמדו בפני בית המשפט גורמי מקצוע רבים לרבות העו"ס ברשויות הרווחה, העו"ס לפי חוק הנוער, האפוטרופסים לדין ועוד אשר מסקנתם היתה אחידה ולפיה, ראוי כי הקטינים יוותרו במשמורת האב, ומכל מקום, כי לא נשקפת ממנו מסוכנות כלפי הקטינים. כיום, מששוהה א. בנווה מיכאל, משמביעה היא התנגדות נחרצת לשהות עם האב ולאור גילה, ספק באם ניתן לחייבה לשהות עם האב וניכר כי אף גורמי המקצוע הביעו עמדתם כי מן הראוי להרחיקה ממקור הסכסוך ולהורות על שהות בפנימיה (דיון שעתיד להתקיים בבית המשפט לנוער בקרוב). מכל מקום, כאמור, מצאנו לדחות את ערעורה של האם בנוגע למשמורת של א בידי האם.
אשר לקטינים א. וע.
56.כאמור א. כבן 12 וע. כבן 5.5, מצויים באחריותו ההורית הבלעדית של המשיב לפחות מסוף שנת 2023. למעשה, אף המערערת מודה כי לא פגשה בקטינים מתחילת ינואר 2024(!). אין חולק כי ניתן היה להסדיר פגישות במרכז קשר, ואף תוארו מצבים שהקטינים מתגעגעים לאמם מאד. אלא שהמערערת, מטעמים של ביטחונם של הקטינים ובטחונה שלה עצמה, מסרה בפנינו, כי לאור הסכנה בנסיעה אל מקום מגורי האב (במיוחד לאחר פרוץ המלחמה) חוששת היא לשלומם של הקטינים ואף לשלומה שלה עצמה ומעדיפה שלא לחשוף מי מהם לסכנה הנובעת מנסיעה בכבישים אלו. תוצאת מצב זה הינה, כי המערערת לא ראתה את הקטינים א. ו- ע. מזה כששה חודשים תמימים וצר לנו כי כך הם פני הדברים. כך או כך, עולה כי הקטינים מצויים במשמורת האב, מצויים במסגרות ואף שמענו מפי האפוט' לדין כי הם מצאו שלווה משהובהר להם באופן סופי מהו מקום מגוריהם, הם מטופלים היטב ולא מצאנו כי יש מקום להתערב בפסק הדין בכל הנוגע אליהם.
אנו דוחים את טענת המערערת לפיה מפניית פק"ס לחוק נוער לבית משפט לנוער מיום 7.5.24 עולה כי נשקלה הוצאת הקטינים (א. וע.) ממשמורת הוריהם והשמתם בבית משפחה אומנת. כפי שאמר העו"ס לחוק נוער בדיון בפנינו, וכפי שעולה מהמסמך הנ"ל, אפשרות זו של השמת הקטינים בבית משפחה אומנת כלל לא נשקלה, אלא אוזכרה כקיימת באופן כללי ע"פ חוק. אין מחלוקת כי המלצת גורמי הרווחה הינה הותרת א. וע. בבית המשיב, תוך שילובם בטיפול וקיום מפגשים עם המערערת בקריית אונו.
אשר לקטינות עצמן –
57.אשר לבת מ. ש. - כבת 15.5, עמדתה כעמדת המערערת– קולן אחד וברי כי קולה של המערערת עולה מגרונה של הבת. ואולם היותה תחת אחריות הורית של המערערת היא בגדר "מעשה עשוי", לא ניתנת לשינוי, אין על כך כל ערעור או השגה, ולא נותר לנו אלא להביע צערנו כי בשלב זה הקטינה אינה עומדת בקשר עם אביה ותקוותנו, כי ייעשה מאמץ של כלל המעורבים בכדי לשנות מצב דברים זה.
58.אשר לבת א. - כאמור, עניינה של א. עומד במרכז הערעור שבפנינו. השאלה היא מהי טובתה והאם יש להעדיף את רצונה של א. (לשהות עם אמה ואחותה) על פני טובתה, ככל שיקבע כי טובתה - בעת הזאת- להישאר תחת אחריות פק"ס לחוק נוער, אך בבית המשיב או בבית המערערת, או מחוץ לביתם אלא בפנימייה, כפי שהועלה בפנינו על ידי גורמי הטיפול.
-
הוכרזה כקטינה נזקקת בהשגחת עו"ס לחוק נוער, זהו מצב נתון, ופסק הדין קמא כפוף למצב משפטי זה. השאלה מתעוררת ביחס לדרכי הטיפול, אשר יוכרעו על ידי בית משפט לנוער, אך נדרשת פסיקה בעניין ברירת המחדל כאשר תפקע הכרזתה של א. כקטינה נזקקת, או כאשר תידרש החלטה בעניין הוצאתה ממסגרת חוץ ביתית, אם בכלל. מילים אחרות, על העוסקים בתיק הנוער לדעת האם האחריות ההורית הכללית של א. (הכפופה לחוק הנוער) היא בידי המערערת או בידי המשיב. מקביעה זו תיגזרנה החלטות רבות, כגון: לביתו של מי מההורים תצא לחופשות, בביתו של מי מההורים תתגורר אם יוחלט שלא תישאר במסגרת חוץ ביתית, באיזה יישוב תלמד ובסמוך למי מההורים, אצל מי מההורים תתגורר כאשר תפקע ההכרזה כקטינה נזקקת, מה יהיו הסדרי השהות עם ההורה האחר, וכיו"ב.
59.כאמור, נוכח התלבטותנו האם להיעתר לרצונה של א. לשוב ולהתגורר עם המערערת ואחותה מ. ש. בירושלים, או האם לאמץ את עמדת רוב רובם של אנשי המקצוע להותיר את פסק הדין על כנו, בכפוף להחלטתו בית משפט לנוער בדבר הוצאה למסגרת חוץ ביתית, לא הסתפקנו בקריאת הדוחות היבשים אלא הוספנו וזימנו את הגורמים המטפלים עצמם על מנת לשמוע עמדתם מכלי ראשון אחר שהוצגו להם כלל ההתלבטויות המתבקשות. מצאנו כי כלל גורמי המקצוע החזיקו בעמדה נחרצת כי יש לדחות את ערעורה של המערערת, וכן כי בצד הדברים יש להמשיך בהליכי הנזקקות באופן שיומלץ על הוצאתה של א. למסגרת חוץ ביתית.
לאחר ששמענו את דעתם, הגענו לכלל מסקנה, כאמור, כי דין הערעור להידחות, ולמעשה אנו מצטרפים למסקנת בית משפט קמא כי טובתה של א. מחייבת העדפת המשמורת ההורית של המשיב על פני זאת של המערערת (לעניין חשיבות גורמי הטיפול ובכלל זה העו"ס והאפוטרופוס לדין בעניינה של משפחה ראו, כדוגמה, - בע"מ 5072/10 - פלוני נ' פלונית ואח' (2010) מפי כב' הש' א. גרוניס; בע"מ 4259/06 - פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' (2006); ועמ"ש (מרכז) 10015-06-18 - ר' מ' ל' נ' ז' ב' (2019)).
60.אכן, הפסיכולוג שהיה בין עורכי חוות הדעת של מכון טריאסט שריג סבר כי אי אפשר להכריח את הבנות להישאר ב*** (שם מתגורר המשיב), אך גם הוא סבר כי כל אחד מהילדים ישלם מחיר בגין כל החלטה שתינתן, ובכלל זה שהישארות הבנות אצל האם תגבה מחיר של חוסר נפרדות, והודה כי הוא "חושש לעשות צעד אחר אל מול הבנות או אל מול א. היא המוקד". ואולם המציאות מדברת בעד עצמה: ככל שהבנות מצויות אצל המערערת הן מנותקות מהמשיב וקיים חשש כי ההסתה תמשך. באשר למ. ש. היא כבת 15.5, שוהה עם המערערת מזה כשנה וחצי ומתחנכת בירושלים. החלטה בניגוד לרצונה תגרום יותר נזק מאשר תועלת. ואולם, א. צעירה יותר, כבת 14. התחנכה עד תחילת שנת לימודים זו ב***. היה לה קשר טוב יותר עם המשיב (מאשר למ. ש.) ואף הפסיכולוג נתן סיכוי לקשר של א. עם המשיב. אלו מסקנות בית משפט קמא ואנו מאמצים מסקנות אלו.
בדיעבד ידוע לנו, כי אף אם הביקורים בתחילת הליך הנזקקות של א. אצל המשיב היו תקינים, לאחר מכן הם השתבשו באופן קשה ואנו תקווה, כי ככל שיוחלט על המשך מסגרת חוץ ביתית עבור א. ניתן יהיה לחזור ולחדש את הקשר עם המשיב וכפועל יוצא אף עם אחיה הקטנים.
אנו אף קוראים להורים לעשות מאמץ משותף על מנת שלא לנתק את הקשר בין ארבעת האחים ולנסות ולקיים מפגשים משותפים בין הילדים, על מנת שהקשר ביניהם לא ינתק וזאת על אף שכיום אין הם מתגוררים תחת קורת גג אחת.
61.בנסיבות האמורות, כאמור, אנו סבורים כי לא נפלה שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא. התוצאה היא כי הערעור נדחה.
המערערת תישא בהוצאות המשיב בשיעור של 7,500 ₪ שישולמו מתוך הערובה שהופקדה על ידה.
ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.
ניתן היום, ד' סיוון תשפ"ד, 10 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
ורדה פלאוט, שופטת, סגנית הנשיאה
|
צבי ויצמן, שופט
|
יעל מושקוביץ, שופטת
|