פס"ד בעניין עזבון

ההליך

1. המנוח נשוא התובענה הלך לבית עולמו ביום 03/07/12, כשהוא חשוך ילדים. הנתבעים הם יורשיו מכח צוואה (קרובי דם) והתובע מכח נישואין ומכח יחסים ארוכי שנים שהיו לו עם המנוח וגם מכח הצוואה בכתב יד שהותיר המנוח, ועל קיומה פסקתי ביום 15/08/16.

            מבין אני על-פי סעיף 2 לסיכומי הנתבעים כי פסק דין זה חלוט הוא.

2. כתב התביעה שבפניי, למרות שמכח החלטת הרשמת הנכבדה (כתוארה דאז, נ. רוסמן גליס מיום 22/04/14), שולמה בגינו אגרה כתובענה כספית בגובה של כ- 13 מיליון ₪ ויותר, הוגדרה כתובענה לאכיפת הסכמים וכתובענה הצהרתית.

3. גם בסיכומי התובע לא תמצא עתירה כספית נקובה, אלא עתירה למינוי רואה חשבון שיבצע חישוב על פי ההסכמים שבין המנוח לתובע, אם תרצה דרישה של התובע לאפשר לו להגיש מעין תובענה על פי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, אם יזכה בדינו כאן. ואולם נדמה כי הליך זה מיותר הוא.

4. את ההסכמים שבין התובע למנוח חפץ אפוא התובע להפוך לפסק דין המקים חוב כנגד עיזבון המנוח.

5. אין עורר כי התובע, למצער, משנת 1994 היה מעורב עמוקות בדרך כזו או אחרת בניהול נכסי המנוח, ליווה אותו לפגישות שונות, היה מוכר לאחרים כאיש אמונו של התובע ואף טיפל בצרכיו האחרים של המנוח, בין רפואיים ובין צורך בחברה אנושית.

6. איש אינו עורר כי לא זו בלבד שבמהלך מתן שירותיו למנוח לא קיבל התובע בחיי המנוח תמורה כלשהי, אלא שבין המנוח לתובע נכתבו שורת הסכמים ומסמכים בהם הודה המנוח בחבותו לתובע. את ההתחייבות הגלומה במסמכים אלו חפץ התובע לאכוף.

7. התובע, אשר פרש מצה"ל בגיל 51, העמיד עצמו לשירות המנוח (ורעייתו, אשר הלכה לבית עולמה לפניו בשנת 2010).

8. כך תיאר התובע בסעיף 29 לתביעתו:

"המנוח הציע כי ייחתם ביניהם הסכם כתוב ובו יתחייב המנוח בכתב בחבותו ובאחריותו לשאת בשכר עבודתו של ש. ממועד תחילת עבודתו בתחשיב השכר שהוסכם ביניהם. עוד התחייב המנוח כי התשלומים יהפכו למעין הלוואה צמודה לדולר ארה"ב ונושאת ריבית הנהוגה בבנק הפועלים ביום התשלום".