פס"ד בעניין מתן הלוואות בשוק האפור

השופטת רות לבהר שרון:

פתח דבר

1.         בפנינו שלושה ערעורים שנדונו במאוחד, כמפורט להלן:

ע"א 1634/06 הוגש על ידי ע.כ. אשראי ופיתוח (1994) בע"מ (להלן: " המערערת" או " חברת האשראי") על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (השופט שוורץ), מיום 18.1.06 בת.א. 19920/04, שדחה את תביעת המערערת נגד המשיבים (להלן: " פסק הדין של השופט שוורץ").

ע"א 3847/06 הוגש על ידי המערערת על פסק הדין של בימ"ש השלום בת"א (השופט פורג), מיום 1.11.06, בת.א. 45290/04, (להלן: "פסה"ד של השופט פורג"), אשר קיבל אומנם את טענת המערערת כי שילמה למשיבים את מלוא סכום ההלוואה, אך קבע כי יש לבטל את הוראות ההסכם הואיל והמערערת הפרה את הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: "חוק ההלוואות החוץ בנקאיות" או "החוק"), וקבע כי המשיבים יפרעו את סכום ההלוואה בניכוי ההחזרים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בלבד.

ע"א 1006/07 הוגש על ידי המשיבים: הראל בועז, דפוס בעז בע"מ והראל מלכה (להלן: " המשיבים") על פסק הדין של השופט פורג, וכן על החלטת הביניים שלו מיום 26.10.06.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

2.         המערערת הינה חברה העוסקת בהלואות חוץ בנקאיות. ביום 20.5.02 נחתם הסכם הלוואה (להלן: " הסכם ההלוואה הראשון"), בין המערערת לבין שלושת המשיבים, לפיו המערערת הלוותה למשיבים 200,000 ש"ח, וניתן שטר חוב על סך  520,780ש"ח בחתימת המשיבים להבטחת פרעון ההלוואה (להלן: "שטר החוב הראשון").

ביום 5.11.02 נחתם הסכם הלוואה נוסף, (להלן: " הסכם ההלוואה השני"), לפיו הלוותה המערערת למשיבים סך נוסף של 70,000 ש"ח, וניתן שטר חוב ע"ס 94,800 ש"ח, בחתימת המשיבים להבטחת פרעון ההלוואה (להלן: "שטר החוב השני").

3.         לטענת המערערת סכום ההלוואה הראשונה ע"ס 200,000ש"ח הועבר במלואו למשיבים, וכך גם הועבר למשיבים סכום של 70,000 ש"ח בגין ההלוואה השניה.

המשיבים טענו כי החזירו למערערת סך כולל של 111,420 ש"ח, וכי כל הסכום הנ"ל שולם עבור פרעון ההלוואה הראשונה בלבד כאשר בנוסף שילמו, לטענתם, סכום אחד של 40,350 ש"ח, וסכום נוסף של 20,000 ש"ח - כולם ע"ח פרעון ההלוואה הראשונה שכן לטענתם, כלל לא קיבלו את ההלוואה השניה בסך 70,000 ש"ח.

עוד טענו המשיבים כי מדובר בהלוואה בשוק האפור עליה חלות הוראות חוק ההלוואות החוץ בנקאיות, וטענו כי מדובר בריבית קצוצה ובלתי חוקית המגולמת בסכום השטר שמקורו בהלוואה.

המערערת טענה כי המשיבים קיבלו את ההלוואה השניה במלואה, ואף שילמו שלושה תשלומים ראשונים על חשבון ההלוואה השניה בסך של 23,700ש"ח. המשיבים אשר טענו כי כלל לא קיבלו את כספי ההלוואה השניה, טענו שסכום זה הוחזר ע"ח ההלוואה הראשונה.

4.         לאחר שהמשיבים לא עמדו בתנאי הסכם ההלוואה הראשונה הגישה המערערת את שטר הבטחון הראשון להוצל"פ. המערערת טענה כי בגין ההלוואה הראשונה פרעו המשיבים סך של 87,720 ש"ח, ולכן הבקשה לביצוע השטר שניתן בגין ההלוואה הראשונה הוגשה על סך 486,586ש"ח בלבד. התנגדות שהגישו המשיבים התקבלה, והתביעה נדונה בפני השופט אבי פורג שנתן את פסק הדין לאחר שמיעת ראיות ושמיעת כל טענות הצדדים (ת.א. 45290/04).

לאחר שהמשיבים לא עמדו, לטענת המערערת, גם בתנאי ההסכם ההלוואה השניה, הגישה המערערת להוצל"פ בקשה לביצוע השטר השני. ההתנגדות שהגישו המשיבים התקבלה, והתביעה בנוגע לשטר השני נדונה בפני השופט שוורץ.

פסק הדין של השופט פורג

5.         השופט פורג, שדן כאמור בבקשה לביצוע השטר הראשון, קיבל את גירסת המערערת, והעדיף אותה על פני גירסת המשיבים, וקבע כי המשיבים קיבלו את סכום ההלוואה הראשונה בסך 200,000 ש"ח במלואו. לגבי הסכומים שהמשיבים פרעו ע"ח ההלוואה הראשונה קבע ביהמ"ש כי המשיבים פרעו על חשבון הלוואה זו סך של 87,720 ש"ח בלבד, ודחה את גירסת המשיבים לפיה הם פרעו בנוסף שני סכומים נוספים האחד על סך 40,350 ש"ח,  והשני על סך 20,000 ש"ח בציינו כי:

" טענת הנתבעים כי החזירו לתובעת על חשבון הסכם ההלוואה הראשון סך כולל של 171,770 ש"ח (סכום הכולל את שני התשלומים בסך 40,350 ו-20,000 ... כאשר לשיטתם הם קיבלו מהתובעת סכום שלך 70,000 ש"ח בלבד מסכום ההלוואה של 200,000 ש"ח בגין הסכם ההלוואה הראשון, מחריפה את חוסר הסבירות וחוסר ההגיון בטענותיהם. כיצד יתכן, שגורם כלשהו שצד אחר מרמה אותו ולא מעביר אליו את החלק הארי של ההלוואה, יחזיר על חשבון ההלוואה שלא קיבל בתוך מספר חודשים, סכום הגדול משמעותית מהסכום שקיבל בפועל."

כמו כן קבע ביהמ"ש כי שלושת התשלומים החודשיים ע"ס 7,900 ש"ח כל אחד בסה"כ 23,700 ש"ח שאין מחלוקת ששולמו, הם תשלומים ששולמו ע"ח ההלוואה השניה, שהרי התשלום החודשי עפ"י הסכם ההלוואה הראשונה היה בסך 10,015ש"ח, ואילו התשלום החודשי ע"ס 7,900 ש"ח הינו סכום ההחזר החודשי בהלוואה השניה. ולכן קבע ביהמ"ש שאין להפחית סכום זה במסגרת התביעה לגבי ההלוואה הראשונה שנדונה בפניו (עמ' 13 לפסה"ד).

6.         אף כי בית המשפט קיבל את עמדת המערערת לגבי הסכומים הנוגעים להלוואה הראשונה, קבע בית המשפט כי המערערת פעלה בחוסר תום לב, והפרה את הוראות חוק ההלוואות החוץ בנקאיות. ביהמ"ש ציין כי המערערת נהגה בחוסר תום לב כאשר לא פרטה כלל בבקשה לביצוע השטר כי מדובר בשטר שניתן על סמך הסכם הלוואה, תבעה את פרעון הסכום הנקוב בשטר במלואו, בנכוי אשר שולם לטענתה, ולא התייחסה כלל ליתרת החוב על פי הסכם ההלוואה.

בית המשפט קבע כי מדובר בהפרת חובת הגילוי כאמור בסעיף 3 לחוק ההלוואות החוץ בנקאיות לגבי פרטים מהותיים, כאשר המערערת לא פרטה בהסכם ההלוואה, את שיעורי הריבית השנתית, את שיעורי ריבית הפיגורים, ומנוסח הסכם ההלוואה לא ניתן להבין כלל  מהו שיעור הריבית עליה הוסכם.

עוד קבע בית המשפט כי המערערת לא טרחה לפרט איזה חלק מתוך סכומי ההלוואה שהוחזרו לה מתייחס להחזר קרן, ואיזה חלק הוא על חשבון הריבית,  המערערת התנהגה בעושק ובחוסר תום לב בעת קביעת הריבית ודרישת פרעון שטר הבטחון בסכומים שאינם תואמים את ההלוואה על פי שיעורי הריבית שנקבעו בהסכם ההלוואה.