פס"ד בעניין כוונת שיתוף ספציפי ברבע דירה

השופט נפתלי שילה:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 13.10.21 (כב' השופטת סגלית אופק בתלה"מ 30876-02-18) שקבע כי המערערת לא הוכיחה כוונת שיתוף ספציפי ברבע מדירת מגורים שהמשיב ירש.

א.         רקע עובדתי

1.         המערערת (להלן גם: האישה) והמשיב (להלן גם: האיש) נישאו זל"ז בשנת 2006 ונולדו להם שני ילדים.

2.         במהלך חיי הנישואין, האיש ושלושת אחיו (להלן: האחים) ירשו בחלקים שווים דירה (להלן: הדירה).

3.         מאז שנת 2008 הצדדים וילדיהם התגוררו בדירה ושילמו לאחים דמי שכירות בגין חלקם בדירה.

4.         ביום 6.7.11 חתמו הצדדים עם האחים על הסכם לרכישת מלוא זכויות האחים בדירה (3/4) בתמורה לסך של 1,875,000 ₪ (להלן: ההסכם). ואולם, הצדדים לא שילמו את מלוא התמורה לאחים.

5.בסוף שנת 2017 פרץ סכסוך בין הצדדים ובחודש ינואר 2018 האישה הגישה תביעה כנגד האחים לסעד הצהרתי לפיו ההסכם תקף ולמתן צווי עשה לאכיפתו. האחים והאיש התנגדו לתביעה ודרשו את סילוק ידה מהדירה.

6.ביום 16.12.19 התקבלה תביעת האישה ונקבע שההסכם תקף ויש לאכוף אותו כפוף לתשלום יתרת התמורה לאחים בצירוף הצמדה וריבית כחוק. מאחר שהצדדים לא יכלו לשלם לאחים את יתרת התמורה, הדירה נמכרה לצד ג' בתמורה לסך של 4.5 מיליון ₪ ומתמורת מכירת הדירה נפרע החוב לאחים.