פס"ד בעניין הקמת מקווה במושב

1.לפניי עתירה נגד החלטות המועצה האזורית ברנר ("המועצה") והוועד המקומי של מושב בית אלעזרי המצוי בתחום המועצה ("הוועד המקומי" ו"המושב", בהתאמה) לדחות את בקשת העותרים להקים מקווה טהרה בתחומי המושב והמועצה.

2.העותרים הם 220 נשים וגברים תושבי המושב, מתוך סה"כ של 835 תושבות ותושבים.

המשיבה 1 היא המועצה, הפועלת מכוח צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958 ("צו המועצות האזוריות" או "הצו"), ובין היתר אמונה על הספקת שירותי דת בתחומי המועצה בהיעדר מועצה דתית.

המשיב 2 הוא הוועד המקומי, המופקד על ניהול חיי הקהילה במושב, ובין היתר אחראי על ניהולה של הפעילות השוטפת המקומית בענייני דת, סמכות שהואצלה לו ע"י המועצה.

3.המועצה היא אחת משתי מועצות אזוריות יחידות בארץ, שאוכלוסייתן יהודית ואין בהן מקווה טהרה. כדי לספק שירותי מקווה לתושביה נסמכת המועצה על מקוואות בישובים סמוכים מחוץ לתחומיה. כפועל יוצא מכך, תושבות ותושבי המושב המבקשים לטבול במקווה נדרשים להרחיק עד המקווה המצוי במועצה המקומית קריית עקרון, מרחק של כ-4 ק"מ מהמושב.

4.שאלת הקמתו של מקווה בתחומי המושב עלתה לראשונה בשנת 2003. באותה שנה החליט ועד ההנהלה של האגודה החקלאית של המושב, שהיא בעלת הזכויות במקרקעי המושב ("האגודה החקלאית"), לאשר הקצאת קרקע לצורך הקמת מקווה במושב, בכפוף לכך שהאגודה החקלאית והוועד המקומי לא יידרשו לשאת בעלויות ההקמה או בתחזוקה השוטפת [נספח 4 לעתירה]. אלא שהעניין לא קודם, ומקווה לא הוקם במושב.

במאמר מוסגר אציין את שהוסבר בעתירה ולא נסתר, שבעת ההיא הייתה זהות פרסונאלית בין ועד ההנהלה של האגודה החקלאית ובין הוועד המקומי.

5.ביום 2.12.18 פנו 55 נשים תושבות המושב לראש המועצה וביקשו ממנו להקים מקווה במסגרת הפרויקט להרחבת בית הכנסת במושב [נספח 17 לעתירה]. ראש המועצה לא השיב לפניה זו, ואולם העניין הובא לפתחו של הוועד המקומי שהעביר את הפניה ליועמ"ש הוועד, וזה חיווה דעתו בעניין לקראת ישיבה של הוועד המקומי [נספח 18 לעתירה].

ביום 17.2.19 התקיימה הישיבה האמורה של הוועד המקומי, והוחלט ברוב קולות של 7 נגד 2 שלא להקים מקווה במושב [נספח 19 לעתירה].

בגין אותה החלטה של הוועד המקומי הוגשה עתירה מנהלית – נגד המועצה, נגד הוועד המקומי, נגד האגודה החקלאית של המושב, ונגד רשות מקרקעי ישראל והוועדה המקומית לתכנון ולבניה [עת"מ 48030-11-19, נספח 21 לעתירה].

ביום 4.3.20 התקיים דיון בעתירה בפני כב' השופטת רבינוביץ'-ברון. הצדדים הגיעו להסכמה כי העתירה תימחק והעניין ישוב לדיון בוועד המקומי, לאחר שהצדדים יקיימו ביניהם הליך גישור [פרוטוקול הדיון צורף כנספח 24 לעתירה]. למותר לציין, כי הליך הגישור לא צלח.

ביני וביני, ביום 3.2.20 עלה העניין לדיון מחודש גם בפני האגודה החקלאית; וזו החליטה הפעם שלא להקצות קרקע לטובת העניין, בניגוד להחלטתה הקודמת משנת 2003 [נספח ג' לתגובת הוועד המקומי].