פס"ד בעניין דחיית תביעה על הסף בעניין רכושו של מנוח

1. במרכזו של פסה"ד עומד רכושו של המנוח XXXXXX (להלן: "האב"/"המנוח"), כאשר התובעות הינן בנותיו מנישואיו הראשונים (להלן: "הבנות") ואילו הנתבעת הינה אלמנתו מנישואיו השניים (להלן: "האלמנה") – לה ציווה את כל רכושו.

1. פסה"ד ניתן במסגרת בקשת הנתבעת לדחייה על הסף של תביעת התובעות - תביעה בה עותרות התובעות לפס"ד הצהרתי מכח הלכת השיתוף, אשר לפיו אימן המנוחה XXXX (להלן: "האם"/"המנוחה") הינה בעלת זכויות במחצית הרכוש אשר היה בבעלותו של אביהן המנוח, כאשר כפועל יוצא מכך הכרה כי התובעות זכאיות למחצית אותו הרכוש כחליפותיה-יורשתיה של אימן המנוחה.

1. תמצית העובדות הצריכות לענייננו:

התובעות הינן אחיות, בנותיהן המשותפות של המנוח והמנוחה. 

המנוח והמנוחה (להלן: "בני הזוג") נישאו בשנת 1934 והתגרשו זה מזה ביום XX.XX.70.

במהלך נישואיהם התגוררו בני הזוג בבית מגורים ב-XXX, שהזכויות בו ובמקרקעין עליהם הוא בנוי היו רשומות ע"ש האב המנוח בלבד. (להלן: "הבית").

בנוסף היה האב המנוח בעל זכויות רשומות בנכסי מקרקעין לא מעטים ובנכסים נוספים – בהם עוסקת תביעה זו. (התביעה דנן אינה עוסקת בבית, אשר  זכויותיו הוסדרו כבר בעבר).

בסמוך לאחר גירושיהם של בני הזוג נשא האב את הנתבעת לאישה ועבר להתגורר עם הנתבעת בקומה העליונה בבית, תוך שהאם המנוחה המשיכה להתגורר בקומה הראשונה שם.

כעבור 25 שנה מגירושי הצדדים, ביום XX.XX.95 , הלכה האם לעולמה, וכעבור עוד 8 שנים, ביום XX.XX.03 הלך האב לעולמו.

בהתאם לצו הירושה של האם שניתן בבית הדין השרעי ביום  XX.XX.96התובעות הינן היורשות הבלעדיות של המנוחה בחלקים שווים.

בהתאם לצו קיום צוואתו של האב מיום XX.XX.05 הנתבעת הינה יורשתו הבלעדית. (צו קיום זה עדיין איננו חלוט שכן ביום 17.12.15 עתרו התובעות לביטולו - ת"ע XXX – הליך שעדיין מתנהל).

1. בכדי להבין את הרקע לפסה"ד ראיתי לנכון לסקור ההליכים הקודמים בין מי מהצדדים ו/או הנוגעים בדבר והרלוונטיים לענייננו:

• בשנת 1981, כ-11 שנה לאחר גירושי הצדדים, עתר האב לביהמ"ש לסילוק ידה של האם מהבית בטענה כי הזכויות בו רשומות על שמו בלבד ולפיכך אין לאם כל זכויות בבית; (להלן: "תביעת סילוק היד"). האם מצידה טענה בכתב ההגנה (סע' 5 שם) כי מכח חזקת השיתוף (הצדדים נישאו כאמור בשנת 1934) הינה זכאית למחצית הזכויות בבית. (למען הדיוק, ב"כ האם לא השתמש בכתב ההגנה שם במילים 'חזקת שיתוף' אלא במילים 'איחוד משאבים'). התביעה נדונה בביהמ"ש המחוזי, כאשר בסופו של דבר טענת האם לא הוכרעה ע"י ביהמ"ש שכן הצדדים הגיעו שם להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום XX.85, לפיו בכפוף לפינוי בפועל של האם את הבית ישלם האב לאם את מחצית שווי הבית בהתאם לשמאות שנערכה מטעם ביהמ"ש (להלן: "הסכם הפשרה"). הסכם הפשרה לא בוצע בסופו של דבר: האב לא שילם לאם מחצית שווי הבית והאם מצידה המשיכה להתגורר בבית בקומה הראשונה עוד כ-10 שנים עד למועד פטירתה כאמור ביום XX.XX.95.