פס"ד בעניין דחיית תביעה להפרת הבטחת נישואין.

1.         עניינו של פסק דין זה בתביעה אשר הוגדרה כ - "נזיקין, פיצויים לרבות הפרת הבטחת נישואין". עניינית מדובר בתביעה חוזית, אשר הסעד המבוקש בה הינם פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין.

2.         העובדות

התובעת והנתבע חיו במשותף משנת 1998 ועד חודש מאי 2002. התובעת הינה גרושה, ולה שני ילדים בגירים מנישואים קודמים; הנתבע הינו גרוש ולו שלושה ילדים בגירים מנישואים קודמים.

במהלך חייהם המשותפים התגוררו הצדדים יחד, בתחילה בשכירות ולאחר מכן בדירה בבעלות בנה של התובעת ברחוב ..., רמת גן. באשר להתנהלות הכלכלית בשנים אלה, הדעות חלוקות: לגרסת התובעת הנתבע מימן בלעדית את החיים המשותפים ואת רמת החיים הגבוהה של הצדדים, בעוד שלגרסת הנתבע הצדדים חיו בהפרדה רכושית מלאה, תוך חלוקה שווה של ההוצאות. 

אין מחלוקת כי עובר להיכרות התובעת את הנתבע, עבדה התובעת כתופרת למחייתה. לטענתה, השתכרה כ - 4,000 ש"ח לחודש, ועזבה את עבודתה עקב הפצרות הנתבע, בעוד הנתבע השתכר סך של סך של 50,000 ש"ח לחודש בעיקר מהכנסותיו מהיותו אחד הבעלים של תחנת דלק בעיר דימונה, בשיתוף עם אחיו, וכן מעבודתו כנהג שכיר בטרמינל בנתב"ג. 

לטענת הנתבע בכל תקופת הקשר ביניהם התובעת עבדה ו/או קיבלה דמי אבטלה, בעוד הנתבע מעולם לא ביקש ממנה להפסיק לעבוד. זאת ועוד, נטען כי התובעת הינה אישה אמידה בבעלותה מספר דירות ורכבים. באשר להכנסותיו טוען הנתבע כי הוא משתכר והשתכר תמיד סך של כ - 17,000 ש"ח בלבד, לחודש וכי תחנת הדלק נמכרה כחצי שנה לפני מועד הגשת התביעה.

לגרסת התובעת, הנתבע הבטיח לה ללא הרף כי יתחתנו כדת משה וישראל. לטענתה הבטחה זו היתה מפורשת וחד משמעית שניתנה על ידי הנתבע, לא רק לתובעת אלא גם למכריה חבריה והסובבים את התובעת. זאת ועוד, ושוב לגרסת התובעת, הבטחה זו מומשה כאשר הנתבע הציע לתובעת נישואין, ונקבע מועד לחתונה ליום 2.2.2002.

לגרסת הנתבע הצדדים לא תכננו מעולם להתחתן, הנתבע לא הציע נישואין ולא נקבע מועד לחתונה ולא ערכו כל תוכניות לעתיד משותף.

בחודש ינואר 2002 עברו הצדדים להתגורר בעיר דימונה, וזאת על פי הסכם השותפות שהיה לנתבע עם אחיו. כמו כן הנתבע פעל לרשום את התובעת כעובדת של תחנת הדלק, במשכורת חודשית של 8,000 ש"ח. בנוסף פתח הנתבע חשבון בנק עסקי ע"ש התובעת, אשר בפועל לא נכנס אליו כל כסף. בסופו של יום לאחר כחודש ימים (ואף פחות לגרסת הנתבע) חזרו הצדדים לרמת גן.

בחודש מאי 2002 עזב הנתבע את דירת התובעת, והצדדים נפרדו. לגרסת התובעת הפרידה היתה מיוזמתו ורצונו של הנתבע בעוד לגרסת הנתבע הפרידה אירעה עקב רצונה של התובעת, אשר החליפה את המנעול בדירה ואסרה על הנתבע את הכניסה אליה.

התביעה דנן הוגשה ביום 9.12.04, מאחר ונטען כי בעקבות עזיבתו ונטישתו של הנתבע חרב על התובעת כל עולמה: התובעת נכנסה לדיכאון עמוק שכלל הסתגרות בבית, נתק מחברים ומקרובי משפחה, התפרצויות בלתי נשלטות של בכי וכעס, נדודי שינה ואובדן של חדווה ושמחת חיים. נטען כי למעשה, התובעת קרסה, הן כלכלית והן נפשית. כך, נאלצה לפנות לרופא המשפחה, פסיכולוג ופסיכיאטר, ואף נוטלת כדורים פסיכיאטריים על בסיס יומי. כמו כן כתוצאה מיחסו של הנתבע כלפי התובעת אין היא מסוגלת לעבוד.

להוכחת תביעתה הגישה התובעת שני תמלילי שיחות אשר נערכו בינה ובין הנתבע ככל הנראה כשמונה חודשים לפני הפרידה, והוקלטו על ידה. כן נחקרו אחי התובעת ועד נוסף מטעמה. התובעת עצמה גם היא נחקרה על תצהירה.

3.         טענות התובעת

*           יש פער משמעותי ומהותי בין הנטען על ידי הנתבע בכתב ההגנה כי אין לתאריך ה - 2.02.02 קשר עם הצדדים, לבין תצהירו אשר ניתן לאחר הגשת תמליל השיחות בין התובעת לנתבע, בו אין זכר לטענה זו. יש לראות בכך משום הודאת בעל דין/ הנתבע.

*           מכלול הנסיבות בענייננו מצביעות על יצירת חוזה מחייב בין הצדדים. ביניהן: הכרזת הנתבע על החתונה ברבים, כמוכח מתמלילי ההקלטות, ומתצהירי העדים; וכן המעבר מרמת גן לדימונה אשר הינו ביטוי מובהק למידת רצינות הקשר שהיתה אז בין הצדדים, וכן פתיחת חשבון הבנק העסקי בדימונה ע"ש התובעת.

*           לנתבע אין הגנה בפני התביעה - וכהוכחה לא השכיל להביא עדים לחוזק גרסתו, כגון אחיו.

*           הוכחה לנזק הנפשי שהסב הנתבע לתובעת ניתן ללמוד מכך שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתובעת, לאחר הפרידה, כבעלת נכות נפשית של 100% לצמיתות.

*           לאור האמור, הסכומים הנתבעים הינם כדלקמן: הפסד בגין הפסקת עבודת התובעת כתופרת והפסד הלקוחות - 150,000 ש"ח לכל הפחות; הוצאות ונזקים כלכליים בגין המעבר לדימונה - 100,000 ש"ח; נזק נפשי בגין המעבר לדימונה - 200,000 ש"ח;  מחצית מסכום הכסף אותו העבירו אחי הנתבע לנתבע - 220,000 ש"ח; עוגמת נפש, צער ומזונות משקמים - 500,000 ש"ח. על אף שהדבר לא בא לידי ביטוי בסיכומים - בכתב התביעה הועמד הסך הכולל הנתבע, משיקולי אגרה, על הסך של 350,000 ש"ח.

4.         טענות הנתבע