פס"ד בעניין בקשה להפחתת דמי מזונות

תביעה למזונות קטינים, לשניים מהם כבר מלאו שש שנים.

1. הצדדים הם בני זוג לשעבר אשר נישאו זל"ז בשנת 1995 ונולדו להם שבעה ילדים, מתוכם שלושה קטינים: ש' יליד XXX; ת' ילידת XXX וי' יליד XXX. הצדדים התגרשו זמ"ז לראשונה בשנת 2019 לאחר שביום 30.1.19 אושר וקיבל תוקף של פסק דין הסכם גירושין שערכו ביניהם (להלן: "הסכם הגירושין"). לאחר הגירושין שבו הצדדים לחיות יחד ואף נישאו בשנית זל"ז בנישואין פרטיים, אך נפרדו זמן קצר לאחר מכן והתגרשו שוב כדמו"י ביום 19.3.20.

2. הליכים הנוגעים למשמורת הקטינים ולחלוקת זמני השהות שלהם בין הצדדים מתנהלים בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. בהתאם להחלטות בית הדין מאז חודש 11/19 הקטין ש' מצוי בהחזקת התובע ואילו הקטינים ת' וי' מצויים בהחזקת הנתבעת.

3. הנתבעת נישאה בשלישית בחודש 05/20 ומתגוררת כיום עם בעלה, שני ילדיו מנישואין קודמים ועם הקטינים ת' וי'. התובע מתגורר עם בת זוגתו, שלושת ילדיה מנישואיה הקודמים, בתם המשותפת (שנולדה ביום 16.5.20) וכן הקטין ש'.

4. בהסכם הגירושין נקבע חיוב התובע במזונות שלושת הקטינים בסך של 4,000 ₪ ועניינה של התביעה למעשה הפחתת המזונות שנקבעו בהסכם. בהחלטה מיום 19.4.20 (עוד טרם מלאו לקטינה ת' שש שנים) נעתרתי לבקשתו להפחית את גובה החיוב במזונות שנקבע בהסכם וקבעתי כסעד זמני שהחיוב יופחת לסך כולל של 2,800 ₪ בעד מזונות הקטינים ת' וי' (1,600 ₪ לחודש בעד הקטין י' ו- 1,200 ₪ לחודש בעד הקטינה ת'.

5. למעשה הצדדים תמימי דעים שחל שינוי נסיבות מהותי מאז הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין, המצדיק דיון מחדש בשאלת החיוב במזונות הקטינים והתייחסו לכך כאל תביעה עצמאית ראשונה של הקטינים, וכך אתייחס לכך גם אני.
6. בסיכומיו ביקש הנתבע להעמיד את גובה חיובו במזונות הקטינים בסך של 1324 ₪ (466 ₪ לת'; 858 ₪ לי'), עד שימלאו לי' 6 שנים. מעת שימלאו לו 6 שנים יפחת סכום המזונות לסך של 932 ₪ (466 ₪ לכל קטין). כן ביקש להעמיד את גובה חיוב הנתבעת במזונות הקטין ש' על הסך של 1,190 ₪ ולקבוע שחיובה יקוזז מחויובו כלפיה. בסיכומיה ביקשה הנתבעת בקצרה לחייב את התובע בתשלום מזונות הקטינים ת' וי' בסך של 2,800 ₪ (1,400 ₪ לכל קטין), בתוספת מדור ומחצית הוצאות ורפואיות של הקטינים.

1. על פי הדין האישי החל על הצדדים, חייב התובע באופן אבסולוטי ובלעדי בכיסוי מלא של מזונותיהם ההכרחיים של ילדיו הקטינים עד שימלאו להם 6 שנים.

ואולם בנוגע למימון צרכים שהם מעבר לצרכיהם ההכרחיים של הקטינים, וכן בנוגע למלוא צורכיהם של ילדים מעל לגיל 6, רובצת החובה על שני ההורים, ונלמדת היא מדיני הצדקה הכלליים, ביחס ישיר להכנסותיהם [בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונים (2017) (להלן - "עניין פלונים")]. חיוב זה חל על שני ההורים בהתאם ליכולתם.

לצורך קביעת גובה החיוב על בית המשפט לשקול בין יתר שיקוליו את השתכרות האב, השתכרות האם, פוטנציאל השתכרותם ורכושם. החיוב מדין צדקה נסמך על שלושה פרמטרים: האחד, אמידות ההורה - מי שיש בכוחו הכלכלי לזון עצמו כפי צרכיו, ועדיין נותרת בידו היכולת הכלכלית [ע"א 4480/93 פלונית נ' פלונית, פ"ד מח(3) 461, 483 (1994); פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3) 449 (1982) (להלן - "פרשת פורטוגז")]; השני, חובת הצדקה היא כלפי נצרך, קרי - כלפי מי שאין בכוחו לדאוג לצרכיו [ע"א 247/64 רושטש נ' רושטש, פ"ד יח(4) 264, 269 (1964); ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר, פ"ד לח(2) 14, 20 (1984) (להלן - "פרשת גלבר")]; השלישי, כדי מחסורו של הנצרך [פרשת גלבר; פרשת פורטוגז]. את המונח: "כדי מחסורו של הנצרך", יש לפרש באופן בו יפסקו מזונות הילד בהתאם לאורח החיים לו הורגלו, טרם פרוץ הסכסוך בין הצדדים [ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822 (1985); א' גריידי, נ' שלם, מזונות ילדים הלכה ומעשה, הוצאת חוקת המשפחה בע"מ דצמבר 2014, בעמ' 105-110]. על אורח החיים לו הורגלו הילדים ניתן ללמוד הן מהראיות שהוצגו באשר לאורח חיים זה, וכן ניתן לגזרו מיכולתם הכלכלית של הצדדים.

1. עת דנים במזונות הילדים, מהלך הדיון הוא, ראשית בחינת צרכיהם ושנית האופן בו יסופקו צרכים אלו. יוער שאף כאשר הורי הילדים הם בעלי אמצעים אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לחייב פסיקת מזונות בשיעור גבוה, ואין לפסוק דמי מזונות בשיעור העולה על צרכי הילדים. עוד יאמר, כי ככל תביעה כספית אף תביעת מזונות יש להוכיח בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". זאת כמובן תוך הבאה בחשבון של חזקות עובדתיות אשר נקבעו בפסיקה, אשר הנטל לסותרם מוטל על הצד החולק עליהן.