פס"ד בסוגית תום הלב בפירוק שיתוף יזום ע"י נושה בדירת מגורים, מבלי לצרף בן זוג החייב כבעל דין

1. בפניי עתירתה של התובעת למתן פסק-דין הצהרתי הקובע באופן משלים או חלופי, כי הנתבעים מס' 1-2 מנועים מנקיטת הליכים של פירוק שיתוף בדירתה של התובעת, ופינויה מדירה זו, כי לתובעת זכויות עצמאיות בחלקה בדירה, ולפיכך אין מקום לנקיטת הליך פירוק שיתוף, או כי ראוי לפרק את השיתוף בעין, או כי אין מקום לפנותה מן הדירה מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר התשל"ב-1972, או כי כל ההליכים בעניין פירוק השיתוף והפינוי מבוטלים.

הנסיבות הצריכות לעניין:

2. התובעת ונתבע מס' 3 נישאו בשנת 1972, ומתגוררים בדירת מגורים (להלן: "הדירה"), אשר מצויה בקומה האמצעית בבניין בן 3 קומות, ברחוב ------, ב---, במגרש הידוע כחלקה ------ גוש ----- (להלן: "הנכס").

הנכס, אשר אינו רשום כבית משותף, היה רשום על-שמו של ח' ח' ז"ל, אבי המשפחה (להלן: "האב"). לאחר שהסתיימו ההליכים המשפטיים הנוגעים לחלוקת עזבונו של המנוח, נרשמו הזכויות בנכס באופן הבא:  חלקו של נתבע מס' 3 – 2/16, חלקה של המנוחה א' ח' ז"ל, אימו של נתבע מס' 3 –  8/16 (להלן: "האם"), ויתר בעלי הזכויות הם יורשים ויורשי יורשים, כך שסך-הכול, מדובר ב-24 בעלים רשומים במרשם המקרקעין.

בהמשך, ננקטו על-ידי נתבע מס' 1,  הליכי הוצאה-לפועל נגד האם ושניים מאחיו של נתבע מס' 3, בשל חוב, שמקורו בהלוואה, ובמסגרתם הוטלו צווי עיקול על זכויותיהם של האם ושל חלק מן האחים.

נתבע מס' 3 הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה ב-תא (חי')---/99 (כב' סגן הנשיא בדימוס, השופט י. יעקבי-שווילי), תביעה למתן פסק-דין הצהרתי. במסגרתה עתר נתבע מס' 3 לבטל את העיקולים האמורים, הואיל ולטענתו, נחתמו הסכמים בין בעלי הזכויות, ואף נעשו העברות, באופן שהוא קיבל לבעלותו את כלל הזכויות בנכס. בית המשפט דחה את התביעה.

בהמשך, הגישה האם תביעה לבית המשפט המחוזי ב-תא (חי') 000/05 (כב' השופט י. עמית), ובה עתרה למתן פסק-דין הצהרתי, לפיו ההסכמים עליהם הסתמך נתבע מס' 3 בטלים, ולפיכך יש להורות על מחיקת הערות האזהרה שנרשמו לטובתו של נתבע מס' 3. בית המשפט קיבל את תביעתה, הצהיר על בטלותו של ההסכם שנערך בין נתבע מס' 3 לבין האם, והורה על ביטול הערות האזהרה.

בשנת 2010 הגיש נתבע מס' 2, בתפקידו ככונס-הנכסים, תביעה לפירוק השיתוף ב- ת"א 0000-00-10, נגד כל הבעלים הרשומים ובעלי הערות האזהרה בנכס, לרבות נתבע מס' 3.

בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת-----) קבע, כי פירוק השיתוף יעשה בדרך של מכירת הנכס, ולא באמצעות רישום בית משותף, הואיל ולא ניתן להורות על רישום בית משותף תוך ייחוד הדירות לשותפים, ורישום בית משותף ללא ייחוד דירות יהווה העתקה של רישום הזכויות הקיים, באופן שלא יאפשר מכירת החלקים שבכינוס נכסים.