פס"ד בסוגיית השפעה בלתי הוגנת מעורבות הצוואה

בשים לב כי קיימים מספר הליכים (שתי בקשות לקיום שתי צוואות ושתי התנגדויות), כשכל אחד מהצדדים גם מבקש קיום וגם מתנגד, ולצרכי נוחות ובהירות, יקראו הצדדים להלן גם בשמותיהם הפרטיים.

1. מ' ז"ל הלך לבית עולמו בשנת 2018, כשהוא כבן 91. ל-מ' שתי בנות - ח' ו-אר'. קונפליקט עז בין שתי הבנות בקשר לצוואות שהותיר אחריו המנוח. יאמר כבר עתה כי מהטעם של-ח' היו קשיים כלכליים באותה עת (ועל כך אין חולק, ואין משמעות לכך שהקשיים, פורמלית, היו של בן זוגה), ציווה המנוח את החלק המיועד לה ל - 3 ילדיה, נכדיו, א', ל' ו-נ', בחלקים שווים ביניהם, והם עומדים עתה מול בתו אר', דודתם, במקום אמם.

2. המנוח חתם בחייו על שתי צוואות - צוואה בעדים מיום 7.1.14 וצוואה בפני הנוטריון מר צ' מיום 3.3.15. בצוואה משנת 2014 הוריש המנוח את מחצית עזבונו (וראוי לציין במאמר מוסגר כי העיזבון כולל דירת מגורים בלבד, שנטען כי שוויה בסך של כ - 1.1 מיליון ₪) לבתו אר' ואת המחצית השנייה ל - 3 נכדיו (ילדיה של ח'), בחלקים שווים ביניהם. בצוואה משנת 2015 שינה המנוח דעתו והוריש כל עזבונו ל - 3 הנכדים, תוך שמדיר את הבת אר' הדרה מלאה. בצוואה האחרונה מנמק המנוח הדרתה של אר' - "באשר בתי ח' בקשיים כלכליים והנני מעוניין להבטיח כי ילדיה של ח' (יורשי לעיל) יוכלו לתמוך בה כלכלית". הצוואות דומות מאד צורנית (כיתוב, עימוד, פסקאות וכיו"ב) ואין חולק כי השינויים בצוואה משנת 2015 נעשו על גבי אותו קובץ וורד (word) של הצוואה משנת 2014.

3. אר' מבקשת לקיים הצוואה משנת 2014. היא טוענת כי הצוואה משנת 2015 בטלה ואינה משקפת את רצונו של המנוח משום שאחותה וילדיה היורשים נטלו חלק ניכר בעריכתה, עד כדי עריכתה, השפיעו על המנוח השפעה בלתי הוגנת והמנוח לא היה כשיר לחתום עליה באותה עת משום מחלות רבות מהן סבל. בקשר להיעדר הכשרות מפרטת אר' כי אישור הרופא הגריאטרי ממנו עולה כשרות לצוות, שצורף לאישור הנוטריוני (ונעשה לבקשת הנוטריון לצורך עריכת הצוואה), אינו יכול לסייע לנכדים משום שהוא ניתן כחודש לפני עריכת הצוואה ולא באותו יום, חרף הוראות הדין בעניין (תקנות הנוטריונים). אר' מדגישה כי לא יכול להיות שהמנוח שינה עמדתו מצוואתו משנת 2014 וכי השינוי ללא סיבה מלמד אף הוא על כך שהצוואה אינה רצונו כי אם רצון נכדיו. אר' טוענת כי נפל בצוואה המאוחרת פגם צורני. בהיותה צוואה בפני רשות (סע' 22 לחוק הירושה), היה המנוח צריך להקריא דבר הצוואה בפני הנוטריון או להגיש לו צוואה מוכנה. מהטעם שלא נעשתה מי מהפעולות הנ"ל, דין הצוואה להיפסל.

3 הנכדים מבקשים לקיים הצוואה האחרונה, משנת 2015, ודוחים הטענות להיעדר כשרות, השפעה בלתי הוגנת, נטילת חלק בעריכת הצוואה ופגם בצוואה. הנכדים מפרטים כי גם בשנת 2014 ביקש המנוח לערוך צוואה בה הם היורשים הבלעדיים, בעיקר משום שהיה מאוכזב מהיעדר הקשר המשמעותי בינו לבין אר' (לעומת הקשר האינטנסיבי בינו לבין הבת ח' - אמם), וכן מצבה הכלכלי של ח', וביקש את רשותה של אר' לכך, ומשזו סירבה, ערך המנוח צוואה בה חילק עזבונו (רעיונית) בין שתי בנותיו, אולם לא היה שלם עם עצמו ומכאן השינוי שערך כשנה לאחר מכן. הנכדים טוענים כי אין בצוואה פגם, הם לא השפיעו על המנוח השפעה בלתי הוגנת, המנוח היה כשיר לחתום על הצוואה ומעורבותם בה מינורית ולא מביאה לכדי פסילתה.

4. ניסיונות להביא הצדדים לכדי הסכמות לא עלו יפה. נשמעו ראיות, באי כח הצדדים סיכמו והגיעה עת הכרעה.

5. יאמר כבר עתה כי מצאתי לקבל שתי ההתנגדויות בשל מעורבות של ממש בעריכתן, המגיעה לכדי עריכתן. ההתנגדות לצוואה משנת 2014 הוגשה בשל קיומה של צוואה מאוחרת בלבד, ומבלי שנטענה טענת פסלות אחרת. חרף זאת, משום הדברים (הלא פשוטים יש לומר) שנכתבו ונשמעו באולם בית המשפט, כפי שיפורט להלן, ולצרכי עשיית צדק ואף משום הבעת מסר לצדדים ובכלל (ועל אף שמעשית, בהינתן יחסים טובים בין הנכדים היורשים לאמם ח', אין משמעות של ממש אם תקויים הצוואה הראשונה או יינתן צו ירושה עפ"י דין), מצאתי לפסול גם צוואה זו. על הצדדים לעתור לצו ירושה עפ"י דין. דין הצוואה המאוחרת להיפסל גם בשל השפעה בלתי הוגנת, פגם בצורתה או למצער הלכת החוטים השזורים.

6. מכלל טיעוני הצדדים עולה התמונה הבאה -

כבר ממועד עריכת הצוואה הראשונה בשנת 2014, נעשו הפעולות השונות לא משום רצונו ויוזמתו של המנוח כי אם של נכדיו. בעלה של הבת ח', אביהם של 3 הנכדים היורשים, נקלע לקשיים כלכליים ואף החל בהליכי פשיטת רגל. אחד הנכדים היורשים, א', הוא עורך דין. הוא העיד כי עלה אצלו חשש של ממש כי הנושים של אביו יבואו בדרישות חוב גם לאמו ח'. בראותו שהסב (המנוח) כבן 87 והולך ומתבגר, הוא החל חושש כי ירושה עפ"י דין לשתי בנותיו (האחת מהן אמו) תביא לנגיסה של הנושים השונים בחלקה של אמו ח'. בנסיבות אלו, וכך אף העיד א', הוא פנה לסב ושכנע אותו לערוך צוואה, בה הוריש החלק שייעד לבתו ח' ישירות לילדיה, נכדיו (ובכללם, כאמור, הוא עצמו). בתגובה שהוגשה מטעם הנכדים להתנגדות שהגישה אר' לצוואה השנייה (הוגשה למערכת נט המשפט ביום 4.9.19), בסע' 24, נרשם במפורש כי א', כעורך דין, ערך למנוח את הצוואה הראשונה. אין לקבל התנהלות זו. די בנתון זה ע"מ להביא לפסילתה של הצוואה הראשונה, עפ"י הוראות סע' 35 לחוק הירושה, שכן אין לקיים צוואה בה הנהנה הוא גם העורך. מטעם זה מצאתי, כאמור, לפסול גם הצוואה הראשונה, על אף שההתנגדות לה כללה נימוק של צוואה מאוחרת בלבד.

דבר הצוואה הראשונה הודע ל-אר' רק לאחר עריכתה. היא לא הביעה כל טרוניה משום שחלקה (מחצית) נשמר ולא אמורה להיות לה כל הסתייגות מכך שחלקה של אחותה ח' עובר ישירות לילדיה, נכדיו של המנוח. כבר בשלב זה נזרעו לטעמי הזרעים הראשונים של ההתנהלות הבלתי תקינה מצד נכדי המנוח.