פס"ד בסוגיה הסתלקות או מתנה

ערעור על פסק דין מיום 24.09.2017 שנתן בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופט טל פפרני) בתיק תמ"ש 28232-03-16 (להלן: "בית משפט קמא"). 
השופטת א. אלון:
רקע:
1. המערערת והמשיב אחים והם שניים מחמשת ילדיהם של המנוחים. 
2. האב המנוח, XXX XXX והאח – XXX XXX (להלן: "האח"),הינם הבעלים המשותפים של זכויות במקרקעין, לרבות בית המגורים, הבנוי עליהם והידועים כחלקה XXX גוש XXX, בXXX (להלן: "המקרקעין"). האח התגורר בבית המגורים עד ליום פטירתו.
3. ביום 10.08.10, חתמה המערערת על תצהיר, בו היא מסתלקת לטובת המשיב, מהחלק המגיע לה בירושת ההורים המנוחים ובזכויות המקרקעין של האח (להלן: "התצהיר"). המחלוקת בין הצדדים היא באשר לנסיבות חתימת התצהיר והאם רשאית המערערת לחזור בה מהתחייבותה.
4. יצוין כי גם האחים XXX ו- XXX חתמו על תצהיר זהה לטובת המשיב. האחים לא נקטו כל הליך כלפי המשיב. עוד נציין כי אחר עיזבונות האב והאח, לא הוצאו צווי ירושה או צווי קיום צוואה. התצהיר
5. כאמור, המחלוקת נסבה סביב התצהיר- נסיבות חתימתו, סיווגו- תצהיר הסתלקות או תצהיר מתנה, והאם רשאית המערערת לחזור בה מהתחייבותה כלפי המשיב.  לפיכך יובא התצהיר במלואו:
תצהיראני הח"מ הגב' XXX XXX ת.ז XXX לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את האמת וכי אהיה צפויה לעונשים הקבועים בחוק אם לא אעשה כן מצהירה בזאת בכתב כדלקמן:"1. הריני עושה תצהירי זה כתצהיר הסתלקות מהחלק המגיע לי על פי דיני הירושה בחלק הוריי בזכויות ובמקרקעין בגוש XXX חלק  XXX, והן במחצית מהזכויות במקרקעין של אחי XXX XXX בגוש XXX חלקה XXX. 2. הוריי, XXX XXX ת.ז XXX ו- XXX XXX ת.ז XXX, שהינם בעלי הזכויות במחצית המקרקעין נפטרו זה מכבר. 3. הזכויות במקרקעין רשומות מחצית על שם אבי XXX XXX ת.ז XXX ומחצית על שם אחי XXX XXX ת.ז XXX. 4. הנני אחותו של XXX XXX ת.ז XXX. 5. הנני ראויה לירש יחד עם יתר אחיי ואחותי את החלק היחסי הן בזכויות ובמקרקעין הרשומים על שם הוריי ז"ל והן בזכויות ובמקרקעין של אחי XXX XXX על פי כל דין. 6. הנני מסתלקת בתצהירי זה מהחלק המגיע לי על פי דין בירושה, הן בזכויות והן במקרקעין של הוריי ז"ל, והן במחצית מהזכויות במקרקעין של אחי XXX XXX בגוש XXX חלקה XXX. 7. הריני נותנת בתצהירי הסתלקות זה, מתנה מהחיים את כל החלקים המגיעים לי ו/או שיגיעו לי בעתיד מהיום כמתנה בריא, לאחי XXX XXX ת.ז XXX.8. הנני מגלה דעתי כי תצהירי זה הינו סופי, ואין בכוונתי לחזור בי בשום צורה ואופן. 9. כמו כן, הריני מצווה את ילדיי את נכדיי ואת בעלי XXX XXX, כי יכבדו את תצהירי זה ואת מתנתי מחיים לאחי XXX, ולא יערערו על כך היות וזה רצוני השלם, מתוך שפיות הכרה והבנה מלאה, ללא כל אונס ו/או כפייה. 10. למען הסר ספק, הריני מצהירה כי גם במידה ולמרות האמור לעיל, חלק מהזכויות במקרקעין ירשמו בעיזבון כחלק מזכויותיי הריני כיורשת מוותרת על חלקי באופן מלא ומוחלט לטובת אחי XXX. 11. הנני רואה בתצהיר זה גם כייפוי כוח בלתי חוזר אל אחי XXX XXX ת.ז XXX, לפיו הוא מורשה לפעול בשמי בזמן בלתי מוגבל, בפני כל מוסד ו/או גוף סטטוטורי, לצורך העברת כל זכות מהזכויות במקרקעין השייכת לי כיורשת של הורינו על שמו, וכן בחלק של אחי XXX XXX, ומבחינתי הינו רשאי לנהוג במקרקעין ככל שזה נוגע לחלקי בעיזבון מנהג בעלים לכל דבר ועניין, בכל זמן שימצא לנכון. 12. הנני מצהירה כי זהו שמי וזו חתימתי ותוכן תצהירי לעיל אמת."עו"ד גיא נוימן אישר כי המערערת אישרה בפניו את נכונות הצהרתה וחתמה עליו.
טענות הצדדים בפני בית משפט קמא
6. בתביעתה עתרה המערערת להורות על ביטול התצהיר ולצוות על המשיב שלא לעשות בו כל שימוש. המערערת טענה כי המשיב, הצעיר ממנה ב-8 שנים, ניצל את טוב ליבה, אהבתה וחולשתה כלפיו והחתים אותה על התצהיר בטוענות שווא כי בית המגורים הינו חורבה, ערכו זניח ורובצים עליו חובות כבדים, הורה לה להסתיר זאת  מבעלה ומילדיה. כן טענה המערערת כי לא קיבלה הסברים לגבי תוכנו ומהותו של התצהיר.המערערת טענה כי התצהיר הינו התחייבות לכאורית ליתן מתנה שלא הושלמה ומשכך רשאית היא לחזור בה מהתחייבותה וזאת בהתאם להוראות סעיפים 5 ו-6 לחוק המתנה, תשכ"ה-1968 (להלן: "חוק המתנה"); באשר ל-"וויתור" שעשתה ביחס לעיזבונו של האח, טענה המערערת כי האח היה בין החיים במועד חתימת התצהיר ומשכך מדובר ב-"וויתור" אסור בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"); באשר ל-"וויתור" שעשתה ביחס לחלקה בעיזבון אביה, טענה המערערת כי המשיב גילה דעתו שהוויתור ימומש, רק לאחר מותה ומכאן התחייבותה במסגרת התצהיר, בטלה. כך גם התחייבותה לחתום על ייפוי כוח לטובת המשיב.
7. המשיב טען כי יש לדחות את כל טענות המערערת. לטענתו, בשל יחסי האהבה שהיו בינו לבין המערערת, היא ביקשה לדאוג לו לקורת גג, מאחר ואינו "מסודר" כלכלית, כשאר האחים. המשיב הכחיש כי הציג מצג שווא בפני המערערת או כי ביקש ממנה להסתיר את המתנה שנתנה לו מבני משפחתה.  עוד טען המשיב כי המערערת השהתה תביעתה במשך למעלה מ-5 שנים ומשכך, קמה טענת השיהוי המקימה מחסום מפני ביטול התצהיר. לטענתו, המערערת המחתה לו את זכויותיה האובליגטוריות ומכאן שאינה יכולה לחזור בה ממתנה שהושלמה, עת נמסר התצהיר לידיו. לחיזוק טענתו מפנה המשיב לכך שהתצהיר מהווה גם ייפוי כוח בלתי חוזר וכי יתר האחים לא ביקשו לחזור בהם מהתצהירים שנתנו לטובתו. 
פסק דינו של בית משפט קמא
8. בית משפט קמא דחה את גרסת המערערת באשר לנסיבות החתימה על התצהיר. נקבע כי המערערת לא עמדה בנטל הנדרש להוכחת טענותיה; העובדה שלא זימנה לעדות את עו"ד נוימן, שערך את התצהיר ונכח בעת החתימה עליו, פועלת לחובתה. בית משפט קמא ציין כי הוא מעדיף את גרסת המשיב על פני גרסתה. באשר לשווי הבית, קבע בית משפט קמא כי המערערת לא הוכיחה את שווי בית המגורים. בית משפט קמא לא קיבל את טענת המערערת שהמשיב התנהג התנהגות מכפירה כלפיה ו/או כלפי האח. נקבע כי אין בעדות העדים מטעמה כדי לחזק את גרסתה ואין ללמוד דבר מהימנעותה לספר למשפחתה אודות התצהיר, שכן גם אח נוסף לא סיפר לבני משפחתו ולא עתר לביטול התצהיר (סעיפים 14-16 לפסק דינו של בית משפט קמא). 
9. בית משפט קמא קבע כי המערערת הגישה את התביעה לאחר פרק זמן ממושך ורק לאחר פטירתו של האח ובכך נמנעה מהמשיב האפשרות לבסס את גרסתו כי יחסו לאח היה ללא דופי (סעיף 17 לפסק דינו של בית משפט קמא).
10. בית משפט קמא קבע כי אין מדובר בהתחייבות לתת מתנה אלא במתנה שהושלמה, משנחתם התצהיר ונמסר למשיב. מדובר בזכות במקרקעין שאינה רשומה ומשכך השתכללה המתנה לאלתר, כהמחאת זכות. משהושלמה המתנה, המערערת אינה יכולה לחזור בה וזאת בהתאם לסעיף 6 לחוק המתנה. (סעיפים 18-21 לפסק  דינו של בית משפט קמא).
11. בית משפט קמא דחה את טענת המערערת כי מדובר בעסקה עתידית בירושה, האסורה בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הירושה. בית משפט קמא קבע כי אין מדובר בוויתור על זכות יורש אלא בעסקת מתנה ספציפית בעיזבון האב המנוח ובעיזבון עתידי של האח- מתנה בזכויות בבית המגורים- וזו מותרת על פי הדין (סעיפים 22-24 לפסק דינו של בית משפט קמא). חיזוק לקביעתו זו, מצא בית משפט קמא מנוסח התצהיר הכולל ויתור על זכות החזרה וכן הצהרה כי תצהיר זה משמש גם כייפוי כוח בלתי חוזר לטובת המשיב (סעיף 25 לפסק דינו של בית משפט קמא).
12. בית משפט קמא דחה את טענת המערערת כי הסתלקותה מעיזבון אביה המנוח בטלה כל עוד לא ניתן צו ירושה לאב המנוח. בית משפט קמא קבע כי, משנדחו טענות המערערת לעניין מרמה, טעות ומצג שווא, לא נפל פגם מהותי בתצהיר. בנוסף, קבע כי דומה מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן כתב התביעה שותק בכל הנוגע לטענות אלו (סעיף 26 לפסק דינו של בית משפט קמא).