פס''ד בנושא זכויות במקרקעין, רישיון במקרקעין וביטולו

עניינו של פסק דין זה, שתי תביעות המתנהלות בין הצדדים כדלקמן:

תמ"ש 25013-12-15 – תביעת התובע לסילוק יד, במסגרתה עתר להורות על פינוי הנתבעת מדירת המגורים שבבעלותו, בחלקה --, בגוש ---- ב-----(להלן: "דירת המגורים").

תמ"ש 24971-12-15 – תביעת התובע לתשלום דמי שימוש ראויים, במסגרתה עתר לחייב את הנתבעת בסך של 47,250 ₪ כדמי שימוש ראויים, בגין השימוש שעושה הנתבעת בדירת המגורים שבבעלותו.

יצוין כי בין הצדדים שני הליכים נוספים תלויים ועומדים: תמ"ש 50551-04-18, תביעת הנתבעת (כאן) כנגד התובע (כאן) לסכום כספי בסך של 100,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לנתבעת, לטענתה, עקב מעשיו של התובע; וכן בקשה ליישוב סכסוך בתיק י"ס 23513-06-18, אשר הוגשה על ידי הנתבע (כאן). עוד יש לציין כי תביעה שהוגשה על ידי הנתבעת, ובו התבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי לגבי זכויותיה הנטענות בבית המגורים [תלה"מ 19537-05-18], נמחקה בהחלטה מיום 5/6/18, וזאת נוכח העובדה כי התביעה הוגשה בניגוד להוראות החוק חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה-2014.

1. הצדדים, בני זוג לשעבר, בני הדת המוסלמית, התארסו ביום ---------- ונישאו בקיץ----- או בסמוך. לבני הזוג ארבעה ילדים כבני --, -, - ו--. בני הזוג התגרשו ביום ---------. 

1. לטענת התובע, ביום --------, רכשו התובע ואחיו שטח של 650 מ"ר במקרקעין הידועים כחלקה --- בגוש ----- ב----------. נרשמה הערת אזהרה לטובת האחים ושניהם החלו בהקמת בית מגורים משותף הכולל שתי דירות, אחת לתובע ואחת לאחיו, וכל זאת בטרם הכיר התובע את הנתבעת. לאחר שנישאו הצדדים, עברו להתגורר בדירת המגורים, אשר בנייתה הושלמה עוד קודם לכן. בחיי הצדדים נוצר קרע, כאשר החל משנת ---- הנתבע אינו מתגורר בדירה.
2. מאז שהתובע עזב את דירתו, המשיכה הנתבעת להתגורר בדירה ולעשות בה שימוש בלעדי, ללא הסכמתו, מבלי לשלם דמי שימוש ראויים, ומבלי לשאת בתשלומי החובה, לרבות ארנונה ומים. לנוכח האמור, סבור התובע כי יש מקום להורות על פינוי הנתבעת מהדירה, תוך חיוב בדמי שימוש ראויים.

1. הנתבעת הגישה כתב הגנה. לדבריה, תאריך הנישואין חל ביום ------------. הנתבעת מודה כי הדירה הינה בבעלות הנתבע, וכן כי היא מתגוררת בדירה עד היום. לדברי הנתבעת, ביום ---------- התיר התובע את נישואי הצדדים באמצעות גט שנתן לה מחוץ לכתלי בית הדין השרעי, וגירש אותה בעל כורחה ובניגוד לרצונה. הנתבעת, ----במקצועה, הקדישה את חייה לטובת ילדיה והמשפחה, נישאה לתובע לאור הבטחותיו והתחייבויותיו לחיי נישואין תקינים ויציבים וכך היה משך 16 שנים, שאז למרבה הצער, החליט התובע לסיים את היחסים. התובע נישא בשנית והקים משפחה חדשה. לדברי הנתבעת, חייב לה התובע סכום של כ-200,000 ₪ בגין חוב מזונות.

1. ביחס לדירת המגורים טוענת הנתבעת, כי היא ואחותה נישאו לתובע ולאחיו ובטרם האירוסין הצהירו התובע ואחיו בפניהן כי הם עשו עסקה לרכישת קרקע שהרישום בגינה טרם הושלם. על הקרקע יוקם בית מגורים שישמש למגורי הצדדים לכל החיים. על בסיס הצהרה זו, הסכימו הנתבעת ואחותה להינשא לתובע ולאחיו. במהלך חיי הנישואין, נטל התובע את התכשיטים של הנתבעת בשווי מוערך של כ-97,000 ₪, לטענתו לצורך סגירת חובות שנוצרו, לצורך רכישת הקרקע ותשלום המיסים. עוד טוענת הנתבעת, כי במהלך חייה בדירת המגורים נטלה חלק ניכר בהשבחות שבוצעו ושילמה ממיטב כספה בסיוע אחיה והוריה לשיפוץ דירת המגורים. הנתבעת, לדבריה, בעלת מחצית הזכויות בדירה, מכח חוק יחסי ממון וכן מכח זכות ילדיה למדור. הנתבעת משלמת דמי ארנונה ומים בגין השימוש בדירת המגורים וכן שילמה חובות ארנונה על הנכס.

1. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 1.3.17, אליה לא התייצבו הנתבעת ובא כוחה, הוריתי על מינוי כמומחה מטעם בית המשפט, את השמאי מר אבו ריא סאלח, לצורך הערכת דירת המגורים וכן לצורך קביעה האם בוצעו שיפוצים והשבחות בדירת המגורים, מה שווי השיפוצים שבוצעו, והאם השיפוצים שבוצעו הביאו להשבחת שווי הנכס ולשינויים בערכו.