פס"ד בנושא גמישות בעיצוב הסדרי שהות של מתבגרים

על הפרק:

1. האם יש לקבוע את התובעת כהורה משמורן של הקטינים או שיש לקבוע הסדר משמורת משותפת או שמא נכון שלא לעשות שימוש במושג "המשמורת" כלל.

2. האם ולאיזה צורך נחוץ לקבוע את בית האם כ"בית עיקרי"?

3. האם נכון לקבוע הסדרי שהות "קשיחים" או שמא נכון לקבוע הסדרים "גמישים"?

    

   העובדות:

   1. התובעת והנתבע (להלן יחד "ההורים" וכל אחד לחוד "האם" ו"האב") הינם יהודים תושבי *** שנישאו בשנת 2002 ומאז שנת 2018 עלו יחסיהם על שרטון, כאשר בשנת 2020 הופרדו המגורים המשותפים כאשר האם נותרה לגור עם הקטינים בבית הצדדים ב*** ואילו האב עבר לגור בבית הוריו באותה עיר (ו/או בדירות שכורות אחרות).

       

   2. האם נהגה לעבוד ב*** בבעלות אחותה ב*** אך לפני כחמש שנים אובחנה כסובלת ממחלת ה*** שהיא מחלה אוטואימונית נדירה ומאז הפסיקה לעבוד כליל והיא מקבלת קצבת נכות מביטוח חיים פרטי שהיה בבעלותה.

       

   3. האב הינו איש עסקים. הוא עובד כשכיר בעסק השייך לאביו ובנוסף בעל מניות בחברה ועוסק גם בנדל"ן.