פס"ד בנוגע לסוגיית מזונות בין בני זוג

1. הצדדים בני זוג יהודים אשר נישאו זה לזו בשנת 2013.

2. הצדדים הורים ל - 3 ילדים, ילידי 2013, 2017 ו - 2018 בהתאמה.

3. נישואי הצדדים לא עלו יפה. הם נפרדו והחלו מנהלים הליכים משפטיים שונים בקונפליקט גבוה, והכל חרף זמן הנישואין הקצר יחסית.

4. נכון ליום מתן פסק דין זה סיימו הצדדים את כלל ענייניהם מכל מין וסוג שהוא, לרבות כל עניין רכושי וסידור הגט בפועל, ולמעט נושא שיעור המזונות ל - 3 ילדיהם המשותפים. בעניין אחרון זה לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה, נשמעו ראיות, ב"כ הצדדים סיכמו ומכאן פסק דין זה.

5. ראוי לציין כי החלטה למזונות זמניים ניתנה ביום 23.3.19. בהחלטה חוייב האב במזונות בסך של 4,200 ₪ בחודש, במחצית תשלומי המשכנתא השוטפים שרובצת על דירת המגורים המשותפת של הצדדים (מחצית מסך של כ - 5,000 ₪ בחודש) ובמחצית הוצאות רפואה וחינוך. במועד מתן ההחלטה היו שלושת ילדיהם של הצדדים מתחת לגיל 6 וזמני השהות של הילדים אצל האב לא כללו לינה, בעיקר בשל טענות שונות של האם כלפיו.

6. במסגרת ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים לעניין זמני השהות, אשר קיבלו תוקף של פסק דין ביום 18.10.20, נקבע כי הילדים ישהו וילונו אצל האב בימים שני ורביעי וכן בכל סוף שבוע שני, מיום שישי עד יום ראשון. ההסכמות הנ"ל משקפות את המצב הקיים בפועל מזה תקופה ארוכה ואת המלצות ועדת התסקירים שהתכנסה ברשות המקומית בעניינם של הצדדים. יוצא איפוא כי זמני השהות של הילדים אצל האב נרחבים.

7. האם טוענת, בין היתר, כי חרף זמני השהות הנרחבים, נופל רוב עול גידול הילדים על כתפיה. האם עובדת ב--- ומשתכרת מעיסוקה הנ"ל סך של כ - 9,500 ₪ נטו בחודש. האם מתגוררת בדירת המגורים המשותפת של הצדדים (בית פרטי צמוד קרקע) אותו היא מבקשת לרכוש עפ"י הזכות שניתנה לה בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין במסגרת ההליכים הרכושיים שהתקיימו בין הצדדים. לטענת האם, כדי לרכוש את חלקו של האב בדירה היא נוטלת על עצמה את הלוואת המשכנתא הקיימת על הבית ומוסיפה הלוואות נוספות, ובאופן ששיעור ההחזר הכולל יגיע לכדי סך של כ - 9,000 ₪ בחודש. האם טוענת כי האב משתכר היטב (סך כולל של כ - 25,000 ₪ נטו בחודש), יש לו הטבת מס בשל מגוריו ב--- והוא עושה מעת לעת עבודות פרטיות, לעיתים עם אביו, בגינן הוא מקבל שכר בלתי מדווח. האם טוענת כי לאב הוצאות מדור פחותות בשל בת זוג חדשה המתגוררת עמו. האם טוענת כי ראוי להעמיד את שיעור המזונות והמדור בסכום גבוה מכפי שנפסק בהחלטה למזונות זמניים, שכן הכנסתו של האב עלתה מאז. בנם של הצדדים א סובל מלקות מסויימת ומתקבלת בגינו קצבת נכות מאת המל"ל, בסך של כ - 2,600 ₪ בחודש. האם טוענת כי היא חוסכת הקצבה הנ"ל לשעת צרה, לטובת א, ואין לעשות שימוש בקצבה כל עוד ההורים יכולים לשאת בהוצאותיו השוטפות.

           האב טוען, בין היתר, כי יש להתחשב בקצבת הנכות שמתקבלת עבור הבן א. האב מכחיש כי הוא מבצע עבודות פרטיות וחוזר וטוען כי הוא עובד במשרה מלאה כשכיר בלבד. האב טוען כי האם עובדת במשרה חלקית בלבד (60%) ויכולה להגדיל הכנסתה. האב טוען כי לאם בן זוג המתגורר עמה ועל כן משתתף בהוצאות המדור. האב טוען כי הוא מוציא הוצאות רבות עת הילדים שוהים עמו וכן מוציא הוצאות הקשורות בהסעתם מבית האם וחזרה, מרחק של כ - 50 ק"מ ממקום מגוריו. האב טוען כי יש להעמיד את צרכי הילדים כולל מדור ע"ס של כ - 6,500 ₪ בחודש ולחייבו בשיעור של 60% בלבד מסכום זה.

8. הכללים בקשר לנשיאה בנטל מזונות הילדים בין ההורים נוסחו היטב בבע"מ 919/15. הכלל הוא כי החל מגיל 6 חלה החובה במזונות הילדים על שני ההורים, מדין צדקה, עפ"י הכנסותיהם. עד גיל 6 חב האב היהודי באופן בלעדי בכל צרכיהם הבסיסיים וההכרחיים של הילדים (שהוגדרו בפסיקה בסך של כ - 1,500 ₪ בחודש), בעוד שבצרכים הנוספים חבים שני ההורים יחדיו, מכח דיני הצדקה. בע"מ 919/15 קבע התחשבות ישירה בזמני השהות שנמצאים הילדים אצל האב, וזאת משום ההוצאות שהוא מוציא עליהם בעין, מטבע הדברים, עת הם שוהים עמו. תוצאת בע"מ 919/15 היתה כי בנסיבות מסויימות, עת הכנסת ההורים זהה וכך גם זמני השהות, יכול ואין לפסוק כל חיוב במזונות של האב כלפי האם. בפסיקה מאוחרת יותר הוחלה נוסחת הבע"מ האמור גם עת ההכנסות או זמני השהות אינם זהים.

           פסקי דין רבים סיכמו אפוא וקבעו כי לצורך קביעת שיעור מזונות הילדים יש לקחת בחשבון את צרכי הילדים, הכנסות ההורים וזמני השהות.