פס"ד במסגרת בקשה לצו הגנה

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופט אהוד קפלן) מיום 08.01.18, אשר ניתן בה"ת 1834-01-18. על אף הכותרת "החלטה", עסקינן בפסק דין המסיים את ההתדיינות בגדרי אותו תיק, אשר נדון על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 (להלן: "החוק").

2. המערער והמשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") הם אחים, ילדיו של המשיב מס' 2 (להלן: "המשיב"), כבן 90 שנה (כך על פי המשיבה). המשיב מתגורר בדירתו שברחוב..., והוא נעזר בשתי מטפלות, בעוד שכל אחד מילדיו מתגורר בדירה משלו.

3. המשיבה הגישה כנגד המערער בקשה לצו הגנה על פי החוק, במסגרתה טענה כי המערער נהג בה באלימות ביום 28.12.17, שעה ששהתה בדירת אביה, וכאשר המערער הגיע לבקר שם. בדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא במעמד המשיבה, תחילה, ביום 01.01.18, ניתן צו הגנה כנגד המערער האוסר עליו להיכנס לבית המשיבה ולכל מקום בו היא נמצאת, לרבות במקום עבודתה.

4. בדיון שהתקיים בבית משפט קמא במעמד שני הצדדים, ביום 08.01.18, עלה כי ברקע לאותה בקשה לצו הגנה ניצב סכסוך בין האחים הנסוב סביב ניסיון נטען, על פי המערער, מצד המשיבה, להחתים את אביהם – המשיב – על צוואה, ולגרום להרחקתו של המערער מאביו. סופו של אותו דיון היה כי הצדדים קיבלו את המלצת בית משפט קמא, לפיה, יתאפשר לכל אחד מהם לבקר את אביהם בימים אחרים, המערער בימים הלא-זוגיים במהלך החודש, ואילו המשיבה בימים הזוגיים. כן הוסכם כי השניים לא ייפגשו, ולא יבקרו בבית האב בימים היעודים לביקור האחר. בית משפט קמא נתן להסכמות אלה תוקף של החלטה, ונדמה כי בכך הסתיימו ההליכים לפניו. אלא שבחלוף יום או יומיים הוגשה לבית משפט קמא בגדרי אותו תיק בקשה מטעם המשיב, שלא היה עד לאותו מועד צד להתדיינות שהתקיימה במסגרת הבקשה לצו הגנה. המשיב ביקש מבית משפט קמא לבטל את החלטתו מיום 08.01.18, ולקבוע מועד לדיון חוזר במעמד הצדדים – הוא ושני ילדיו. עוד ביקש המשיב כי הצו שניתן ביום 01.01.18, המורה על הרחקת המערער מדירתו, יעמוד בעינו עד לקיום דיון מחודש במעמד הצדדים. בקשה זו הוגשה באמצעות בא כוחו של המשיב, עוה"ד ע. מוראד, אשר ייצגו בהמשך וגם במסגרת הערעור לפניי.

5. בית משפט קמא הועיד את בקשת המשיב לדיון לפניו ליום 15.01.18, במהלכו ניתן פסק הדין נשוא ערעור זה. הדיון לא ארך זמן רב, כפי שניתן להתרשם מפרוטוקול הדיון. ניתן לסכם כי באותו דיון, לא אפשר בית משפט קמא למערער לחקור את אביו המשיב, תוך שהוא מציין במסגרת הערה ("הערת בית המשפט") כי התצהיר שהגיש המשיב אינו מעלה ואינו מוריד, וגם ללא תצהיר, זכותו להתנגד לכך שבנו יבוא לבקר אותו. עוד הוסיף בית משפט קמא במסגרת אותה הערה כי ההחלטה הקודמת צריכה להשתנות, לאור עמדת המשיב, ללא קשר לשאלה האם עמדתו נתמכת בתצהיר או לא נתמכת בתצהיר, ולאחר שהתרשם שהוא צלול ודבריו נאמרים מרצונו החופשי ומתוך הבנה של הנסיבות. מפרוטוקול הדיון עולה כי התרשמות זו באה על רקע חקירה קצרה שנערכה למשיב באמצעות בא כוחו, אשר הפנה אליו מספר שאלות, כאשר המשיב אומר: "אני לא רוצה אותם בכלל" ומיד בהמשך, בעקבות השאלה: "מי זה אותם?", משיב: "את הבן שלי. זה בן? אם זה בן, אני לא יודע" (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 15.01.18). מיד ולאחר מכן הוציא בית משפט קמא מתחת ידיו את אותה החלטה נשוא הערעור, במסגרתה חזר על אותה התרשמות בדבר צלילות דעתו של המשיב, כי לא אפשר חקירתו, ויש לומר זאת מעבר לשאלות שהפנו לו על ידי בא כוחו, וכי: "במצב דברים זה, אני מבטל החלטה קודמת שנתתי, וקובע כי מ.ד. לא ייכנס לביתו של נ.ד., בין אם ד. (המשיבה, ס.ג) נמצאת שם, ובין אם איננה נמצאת שם, אלא אם כן נ.ד. יתיר לו זאת במפורש". הוסיף בית משפט קמא כי צו זה יעמוד בתוקף למשך שלושה חודשים מיום הינתנו, ובכפוף לכל החלטה אחרת שתינתן בכל הליך.

6. על החלטה זו, אשר כמוה כפסק דין, יוצא המערער חוצץ והוא מעלה בערעורו טענות שונות, בין אם אלה העוסקות בתקינות ההליך לפני בית משפט קמא ובין אם אלה המייחסות לאביו, המשיב, רצון אחר וכי הטיעונים שהעלה, בין אם אלה שנשמעו מפיו במישרין ובין אם באמצעות בא כוחו, אינם משקפים את רצונו האמתי, והם דברי אחותו, המשיבה, שנשמעו מגרונו של האב. באשר לחלקו הראשון של הטיעון בערעור, זה מפנה את הזרקור לסופיות הדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא ביום 08.01.18, וכי משניתנה ההחלטה באותו מועד המאשר את הסכמות הצדדים, תמה ונשלמה מלאכתו של בית משפט קמא, ואין הוא מוסמך עוד להידרש לאותה תובענה, במיוחד על דרך שמיעת צד ג' – האב, או צירופו בשלב מאוחר להליך. כמו כן, טען המערער כי שגה בית משפט קמא משלא אפשר לו לחקור את אביו המשיב.

משכך, סבור המערער כי דין פסק דינו של בית משפט קמא להתבטל, וכאמור, מבקש הוא לשוב להחלטה הקודמת, ולראות בה כמי שמחייבת את הצדדים גם כיום.

7. המשיבה לא הגישה עיקרי טיעון, אולם התייצבה לדיון שהתקיים לפניי ביום 16.05.18, ואילו המשיב הגיש עיקרי טיעון ותיק מוצגים, וטען כי דין הערעור להידחות, תוך שהוא מצדד בהחלטת בית משפט קמא. מטענות הצדדים עלה, כי בקשה למינוי אפוטרופוס למשיב, אשר נדונה בהליך אחר, נדחתה, כאשר מגיש הבקשה היה המערער (ייתכן גם עם אחרים). בהקשר זה מסר בא כוחו כי ערעור הוגש או יוגש בעקבות אותה החלטה.

8. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון, ובתיקי המוצגים, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. את טעמיי אפרט בקצרה.

ראשית, לא מצאתי הצדקה עניינית לבטל החלטת בית משפט קמא, שאין בצידה כל פגיעה בזכויות מי מהצדדים, וכל שעשתה הוא להבהיר לצדדים את המובן מאליו, כי מקום והאב אינו מעוניין בביקורי הבן בדירתו, על הבן לכבד רצון זה, ולא לפעול בניגוד לו.