פס"ד במחלוקת בין בני זוג לשעבר בנוגע לדירת מגורים

רקע עובדתי

1.בפני בית המשפט תלויים ועומדים שני הליכים בין הצדדים, בני זוג לשעבר, שיכונו למען הנוחות: "האישה" ו"הבעל":

תמ"ש 53247-01-21 תביעה כספית שהגיש הבעל, במסגרתה עתר לסעד של פינוי האישה מדירת המגורים.

תלה"מ 1933-04-22 תביעה לסעד הצהרתי בעניין דירת המגורים, שהגישה האישה.

2.הצדדים נישאו בשנת 2005 והתגרשו בשנת 2018. מנישואיהם נולדו שני ילדיהם הקטינים: ל' ילידת 2007, בת 15.5 שנים, מ' יליד 2012, כבן 11.5 שנים. (להלן: "הקטינים").

במהלך החיים המשותפים, התגוררו הצדדים בדירת מגורים ברח' ----, אשר רשומה על שמו של הבעל (להלן: "הדירה"). האישה והקטינים מתגוררים בדירה עד למועד זה.

3.ביום 5.1.2.2020 מונתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה הגב' מ' ס', אחות הבעל לשמש כאפוטרופא שלו לעניינים אישיים, רפואיים ורכושיים.

בין הצדדים תלוי ועומד הליך נוסף בעניין אפוטרופסות הקטינים, כאשר בעבר התנהלו הליכים נוספים, לפי החוק למניעת אלימות במשפחה.

כן נוהל הליך לאיזון משאבים ופירוק שיתוף שהגישה האישה (תלה"מ 59380-10-18) במסגרתו מונה מומחה שהעריך את שווי הדירה בסך של 1,650,000 ₪. במהלך ההליך, הגיעו הצדדים להסכמות והגישו בקשה לאישור הסכם גירושין. בדיון שיועד לאישור הסכם הגירושין, נודע לבית המשפט כי משפחתו של הבעל נקטה בהליך של מינוי אפוטרופוס לבעל וכי קיימת תעודה רפואית לפיה, הבעל אינו מסוגל לדאוג לענייניו הכספיים.

נוכח האמור, נמנע בית המשפט מאישור הסכם הגירושין ועיכב את ההליכים בתביעה עד למתן החלטה בתיק האפוטרופסות. בהמשך נמחקה התביעה מחוסר מעש.

צו מינוי אפוטורפוסות ניתן כאמור בחודש 1/2020, וכשנה לאחר מכן, נקט הבעל בהליך לפינוי האישה מהדירה, הוא ההליך שבפניי.

5.במהלך בירור התביעות נפסק ביום 23.5.22, כי בגין השימוש הבלעדי אשר עושה האישה בדירה, יהיה זכאי הבעל למחצית מסכום דמי השימוש, החל מיום מתן ההחלטה ועד למתן פסק דין. דמי השימוש הוערכו ע"י שמאי שמונה ע"י בית המשפט, המומחה פנחס שפירא, שקבע אותם בשיעור של 3,750 ₪ לחודש.

לאחר מתן ההחלטה לחיוב האישה במחצית דמי השימוש, עדכנה האישה, כי בית הדין השרעי נעתר לבקשתה וחייב את הבעל לשלם לה דמי מדור השיעור של 1,875 ₪ לחודש.

טענות הבעל בתמצית: