פס''ד בדחיית תביעת משמורת של הורה מנכר בניגוד לתסקיר וחיוב מגובה סנקציה לפעול לחידוש הקשר

ההליכים

1. לפניי שתי תובענות: האחת, שהגישה התובעת (להלן: האם) למתן סעדים לחידוש הקשר בינה לבין בנם הבכור של הצדדים (להלן: הקטין או ר'). האחרת, שהגיש הנתבע (להלן: האב) לקביעת משמורת הקטין אצלו.

עובדות הצריכות לעניין

2. הצדדים נישאו בשנת 2001 ונולדו להם שלושה ילדים: הקטין, שימלאו לו 16 שנים בחודש מרץ הקרוב, ושני אחיו (בן כבן 13 שנים, ובת כבת 10 שנים) (להלן יחד: הילדים). בשנת 2014 פרץ משבר בין הצדדים. תקופה מסוימת ניסו הצדדים לשקם את היחסים, אך ללא הצלחה. בשלהי שנת 2015 הוגשו הליכים הדדיים, לרבות בנושא משמורת הילדים.
3. ביום 4.2.2016 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה משמורת הילדים תהא בידי האם, והם ישהו עם האב בימים ב' ו- ד' משעה 16:00 ועד למחרת היום, וכן בכל סוף שבוע שני מיום ו' ועד מוצאי שבת (להלן: הסכם המשמורת).
4. בחודש אפריל 2017 יצא הקטין בערבו של יום מבית האם, שם פעמיו לבית האב ולא שב עוד. במשך כארבעה חודשים ממועד עזיבתו ניתק הקטין כל קשר עם האם. בחודש אוגוסט 2017 הגישו שני הצדדים בקשות ליישוב סכסוך.
   
   במסגרת בקשת האם (י"ס 19255-08-17) הוגשה בקשה לסעד זמני "להורות בדחיפות על הפניית הקטין וההורים לגורם טיפולי וכן לקבוע מנגנון לחידוש הקשר שבין האם לבין הילד על מנת שהילד ישוב לחזקת אמו". בתגובתו טען האב, כי קדמו לאירוע העזיבה שני אירועים בהם שקל הקטין צעד דומה אך האב הניא אותו מכך. האב טען, כי האם "נוהגת להתעסק בעצמה ובצרכיה" ו"איננה מבלה ימי חופש עם הילדים כלל", בעוד הוא קשוב לצרכי הילדים, מבלה אתם ומקדיש להם. לכן (כך האב) "טוב לבן להיות במחיצת אביו, שמקנה לו תחושת יציבות, אבהות, תחושה שיש לו על מי לסמוך, אל מי לפנות בשעת צרה, מי שיסייע לו בלימודים. שלווה" (לשון סעיף 43 לתגובה). אשר לבקשת האם להפנות את הקטין לטיפול, טען האב, כי "בטרם יופנה הבן ר' לקבלת טיפול מוטב שהמבקשת תעשה "בדק בית" ותשקול פנייה לטיפול פסיכולוגי בעצמה" (סעיף 66 לתגובה). האב סיכם את עמדתו לאמור: "המשיב למעשה מקבל את רצון הבן ר'" ומשעה שהבן שוהה אצלו כמה חודשים הוא מבקש "ליתן להסדר החדש תוקף משפטי" (סעיף 72 לתגובה).
5. בדיון שנקבע ליום 4.9.2017 חזר האב על התנגדותו לטיפול משפחתי, לאמור: "לשאלת בית משפט אם אני מתנגד לטיפול משפחתי אצל פסיכולוג שבית משפט ימנה על מנת שיידרש לקשיים המתעוררים בקשר ההורי, אני משיב כי אני מתנגד מאחר ומי שצריך ללכת לפסיכולוג זה הגברת. הילד היה אצל פסיכולוג עם ידיעת האם". לנוכח האמור הוסכם, כי בית המשפט ייפגש עם הקטין ויפנה את הצדדים לטיפול במסגרת שירותי הרווחה.
6. ביום 2.10.2017 התקיים מפגש בנוכחות עו"ס יחידת הסיוע עם הקטין. מבלי להפר את חיסיון המפגש אציין, כי הקטין, שהיה אז כבן 14.5 שנים הפגין חרדה רבתי מהסיטואציה, שאיננה זכורה לי מאף מפגש ילדים שקיימתי, גם עם ילדים צעירים. הקטין ישב רוב הפגישה בשפתיים רועדות והרושם היה של חרדת ביצוע. תוכן דבריו של הקטין היה חד גוני לחלוטין: האב נצבע בצבעים ורודים, בעוד האם בצבעים קודרים. כל מעשיו של האב מכוונים לטובת הקטין, בעוד האם דואגת לעצמה בלבד. הקטין לא הצליח להיזכר ולו בדבר אחד טוב שהאם עשתה למענו או בחוויה משפחתית שעשו יחד.
7. לאור הרושם הקשה שהותיר המפגש עם הקטין נקבע דיון ליום 9.11.2017. למרבה הצער למרות דברים נחרצים שנאמרו בכל הנוגע לתוצאות הקשות שיש ויהיו להיעדר קשר הורי, וממילא היעדר יכולת לגבש מסר הורי אחיד, עמד האב בסירוב בלתי מתפשר לנהל עם האם דו שיח כלשהו. הדברים הועלו על הכתב בפרוטוקול לאמור:

"הערת בית המשפט:

החלפתי דברים עם הצדדים מחוץ לפרוטוקול והבהרתי להם את התרשמותי ממצבו של בנם כפי שראיתיו בריאיון שקיימתי. הבהרתי כי הדרך לתיקון המצב ולמניעת נזקים נוספים בגין נתק (ברמה כזו או אחרת) בין הקטין לאימו עוברת דרך טיפול של ההורים ושל הקטין והחלטה של ההורים להיות בתקשורת ולו ברמה מינימלית. לצערי, האב איננו מעוניין בתקשורת כלשהי עם האם ולכן כל שנותר הוא לא להידרש (צ"ל- להידרש) למצבו של הקטין עצמו בניסיון להקל עליו את המצב".